עבר,הווה,עתיד ואני.

טוב, אז אין לי חברים שרוצים להכנס ולהגיב לי בבלוג שלי. אז אין אנשים לא מוכרים שנכנסים לבלוג שלי ואומרים "וואי מגניב, היא כותבת על דברים מעניינים" (אז כנראה שאני לא). אז אין אדם שמגיב לי בשמשך שבועות ימים. אבל לי לא איכפת. העיקר לעדכן. ולכן זה מוביל אותי לכתוב את הפוסט החשוב הזה: פוסט אקטואליה.

אתמול הייתי בעצרת שהייתה בכיכר רבין לזכרו של ראש הממשלה שנרצח יצחק רבין(ז"ל), עצרת שאני רואה באחת ממטרותיה את איחוד עם ישראל כדי למנוע שמעשה כזה נוראי יחזור על עצמו שוב (ואני מאמינה שהיום זה דווקא כן עלול לחזור על עצמו- אמאל'ה!), וכדי לזכור,לא לשכוח ולא לסלוח. עכשיו, השנה זה היה אחרת. ואני אומרת את זה כי הייתי כמעט בכל השנים (מאז שאני גרה בארץ) והפעם העם היה מתוסכל באמת. כי פשוט המדינה מתפרקת. או ככה לפחות אני מרגישה בחודש האחרון. החינוך על הפנים, אנחנו במלחמה מתמדת עם הערבים, החטופים עדיין לא חזרו, תושבי שדרות ממשיכים לפחד, על הכבישים נהרגים עשרות בני אדם כל חודש, הצבא מתנהל בצורה לא תקינה לחלוטין, האומנים נשפטים לפי שירותם הצבאי ואף נעשה לכמה מהם חרם, כמות העניים במדינה גדלה כל הזמן, פערים חברתיים נראים לעין כל פעם בתדירות גבוהה יותר, רמת האלימות גוברת, הממשלה מושחטת ולמה לא, הדובדבן שבקצפת, מה שהיה רק חסר לנו: ראש הממשלה חולה.

ומי חשב שהמדינה, שאז בשנותיה היפות (או לפחות היפות יותר, כי מושלם, לא היה פה אף פעם), בעלת הקיבוצים והחברה הסולידרית והמלוכדת, המדינה הד-מ-ו-ק-ט-י-ת! תהפוך למפלצת הזו.

אתמול היו 150 אלף אנשים מאוחדים בכיכר המדינה. וזה היה מדהים. לאנשים מתחילה לעלות המודעות, רוצים לגרום לשינוי. או לפחות לחלק מהאנשים, שז כבר טוב. אבל זה לא מספיק.

למשל, במקום לעשות קרקס שכזה סביב עניין הברית של הבן של יגאל אמיר (ולכו תדעו אם בכלל הבן הזה שלו), לא היה צריך לתת לו זכות כלשהיא וזהו. נגמר העניין. למה לעזעזאל הוא זוכה לכל כך הרבה תשומת לב? האם זה מגיע לו? לא!

הוא כמו ילד קטן הדורש תשומת לב .אז נכון שיש משפחות שילכו לילד וישאלו אותו "מה קרה, חמוד?" "למה אתה בוכה?" "אתה רוצה את מה שאתה ביקשת?" "בקשה, קח". אבל זה גם נכון שיש משפחות שלא יגידו כלום. כי יתעלמו מהילד הבוכה והצורח עד שיבין לבד שלא יעזור לו כלום לצרוח בקול רם, כי לא ייתנו לו את בקשותיו.

אז תגידו, למה התקשורת מתנהגת כמו המשפחה הראשונה ולא כמו השניה? למה נותנים לו תשומת לב? למה נותנים לו "לנצח" בדרך שלו? זה לא מפחיד שהבן שלו יגדל להיות כמו אביו? רק תשומת לב מיותרת תזרז תהליך כזה. אולי אפילו תעודד את זה.

לסיכום, רק רציתי להגיד שאני מאד אהבתי את הדברים שנאמרו אתמול בעצרת. זה חשוב שלא נאבד תקווה. וכמה שקשה לי להגיד את זה, כי אני יודעת שאני חלק מהמאבדים, למרות שאני יודעת שעדין יש לי אפשרות לשנות משהו.

אז אנשים, אל תתייאשו. והכי חשוב- אל תהפכו לפסלי אדם בעלי אדישות.

אה! : ויהי זכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ברוך.