"יש רמות שונות שבהם אוהבים בן אדם אחר.
יש את הרמה הזאת בהתחלה שאף אחד לא יודע את זה. אפילו לא אתה.
אחר כך יש את הרמה הזאת שבאה מייד אחריה. שכבר רואים עלייך שאתה אוהב. אתה כבר לא מסוגל להסתיר את זה.
ואז באה הרמה האחרונה..שאתה אוהב כ"כ שכבר רואים את זה על הבן אדם השני. אף אחד לא יכול להצביע על זה אבל מרגישים את זה באויר לידו. מרגישים שמישהו נמשך אליו בצורה מטורפת.
כמה זמן חיכיתי לפגישה איתה. שעתיים לפני התחלתי להתכונן. כ"כ רציתי את זה. אני עדיין רוצה.
כשנפגשנו האוירה הייתה מצויינת. השיחות זרמו והיא אפילו חייכה מדי פעם, מה שרק העצים את התחושה,
ידעתי שיכול מאוד להיות שמשהו לא בסדר ושהמתמטיקה ממש לא לצדי. המשכתי בכל זאת.
כשהכל עמד להגמר הסתכלתי עליה ושאלתי אותה "להגיד לך או לא להגיד לך?" והיא שאלה "להגיד לי מה?" במן חיוך תוהה..אמרתי לה שזה לא משנה ושפשוט תענה. שתגיד לי אם להגיד לה או לא להגיד לה.
היא אמרה "תגיד לי"..לא מפתיע. הרי יש אנשים שיכולים להשתגע מספק כזה.
עצמתי עיניים לרגע וכשפקחתי אותן אמרתי "אני אוהב אותך" ותחושה של הקלה זרמה לי בגוף.
היא ישבה שם מולי דיי המומה. מבולבלת. לא כ"כ ידעה מה לעשות.
הלוואי שיכולתי לשקר.
הלוואי וכולתי להגיד שהיא חייכה ואמרה "גם אני" או משהו בסגנון..היא קמה והלכה.
היא עזבה את המקום והשאירה אותי..איתי. הכי בודד שאפשר.
התחיל להיות לי קר. קור כזה שבא מבפנים..ששובר את כל הגוף ואין איך לעצור אותו כמו נחשול של כלום.
הרגשתי את הכל מתפרק. את הרוח שלי עוזבת את הגוף במיאוס וייאוש.
מה עוד נותר לי לעשות?
אני כ"כ אוהב אותה. יפייפיה שכמותה.
מהפנטת שלי.
מהפנטת של אף אחד אחר.
-Dr Rage-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
