לפני שכל הבעיה הזאת עם השמיעה שלי התחילה, היו לי חיים מושלמים.
לא יכולתי לבקש חיים טובים יותר.
הורים גרושים, וטוב שכך. הם אף פעם לא הסתדרו בניהם, יותר טוב שהם רחוקים אחד מהשני.
גרתי עם אמא בבית פרטי קטן, רק שתינו. [כי אני בת יחידה].
אבא גר לא רחוק מאיתנו, בערך רבע שעה נסיעה.
אבא הוא איש עסקים מצליח, יש לו וילה ענקית עם בריכה.
והחדר שלי שם הוא פשוט ע נ ק. חדר ורוד, עם מיטה זוגית של נסיכה, המון פוסטרים יפים על הקירות, חדר שירותים, וחדר ארונות רק בשבילי.
חדר שכל נערה הייתה רוצה.
מול החדר שלי, יש את החדר של דיאנה, אחותי החורגת.
אמא שלה, התחתנה עם אבא שלי לפני שנה בערך.. ועכשיו הם גרות עם אבא ואיתי בוילה.
הייתי מלכת השכבה, אין אחד שלא רצה להיות בחברתי.
ואם כבר מדברים על חברה, היו לי המון חברות וידידים.
וגם היה לי חבר.
תום.
מלך השכבה.
הבחור הכי נחשק בבית ספר.
עיניים כחולות, שיער שטני, וחיוך של מלאך. הוא היה גבוה יותר מכל שאר הבנים. שרירי יותר, יפה יותר, מצליח יותר, מקובל יותר.
והוא היה חבר שלי.
כמעט כל יום הייתי יוצאת עם כל החבר'ה למועדונים, לקניון, לבאולינג, או סתם לשבת באיזה בבית של אחד הילדים.
תום פשוט העריץ אותי.
כל השיעור היה שולח לי פתקים חמודים שבהם כתוב כמה שאני יפה וחכמה ומדהימה.
אבל כמו שכבר אמרתי, כל זה קרה לפני שקיבלתי את המכשיר שמיעה.
אני זוכרת את אותו היום, שאני ואמא הלכנו לקחת את המכשיר כאילו הוא היה אתמול.
"זה ממש בולט?" שאלתי את אמי מודאגת לאחר שחיברו את המכשיר השקוף לאוזני.
"אויש, זה לא מה שמשנה עכשיו! את שומעת יותר טוב?" היא שאלה בשקט.
"כן, אני שומעת מצויין" חייכתי. "אבל זה בולט? רואים את זה??!" שאלתי שוב מודאגת.
"זה.. זה לא ממש בולט.. אבל כן.. כאילו.. קצת רואים את זה.. אבל לא שמים לב.." אמא נראתה מתחמקת.
"יש בשירותים מראה, תוכלי להסתכל בה ולהחליט בעצמך אם זה בולט או לא." אמרה לנו אחת האחיות שעובדות בבית החולים.
"תודה" אמא אמרה וחייכה לאחות.
"בואי" משכתי אותה אחרי לשירותים.
מהמראה הביטה אליי נערה בלונדינית, עם עיניים גדולות וכחולות. אף קטן וסולד, עם כמה נמשים עליו. ומכשיר שמיעה. הזדעזעתי מעצמי.
"אני לא מאמינה! לי, ליאן אורן יש מכשיר שמיעה! מה יכול להיות יותר גרוע?!" כמעט בכיתי.
"אל תדאגי מתוקה, זה רק מכשיר קטן. לא שמים לב אליו בכלל! העיקר זה שאת שומעת טוב יותר עכשיו" אמא חייכה וחיבקה אותי.
פרצתי בבכי והנחתי את ראשי על כתפה.
אמא ליטפה אותי עד שנרגעתי.
"בואי, נחזור הביתה" היא אמרה בשקט לאחר כמה דקות.
נסענו הביתה בשתיקה.
כשהגעתי, ישר הלכתי אל המחשב.
היו לי כמה הודעות במסנג'ר.
אחת מתום, אחת משיר, אחת מבן דוד שלי, ואחת מדיאנה.
Tom אומר/ת:
פה נסיכה?
*+*ליאני*+* אומר/ת:
בשבילך? תמיד[:
Tom אומר/ת:
יופי[: מה קורה?
*+*ליאני*+* אומר/ת:
אממ.. פסדר.. מאיתך?
Tom אומר/ת:
אחלה[:
מאמי, עוד מעט אנחנו יוצאים כמה חבר'ה לסרט. בא לך לבוא?
*+*ליאני*+* אומר/ת:
כה[: נראה לי אחלה (:
אז אממ.. מתי בדיוק?
Tom אומר/ת:
עוד חצי שעה.
תתארגני ובואי לשיר, הזמנו מונית שתאסוף אותנו מהבית שלה, כי זה הכי קרוב לכולם.
*+*ליאני*+* אומר/ת:
סבבה(: טוב אני הולכת להתקלח, עוד חצי שעה אצל דנה[:
ביי יפה שלי3>
Tom אומר/ת:
ביי נסיכה, אוהב אותך3>
פתחתי את שאר ההודעות.
Shir. (: אומר/ת:
ליאני? תום דיבר איתך? לא תפסנו אותך בפלאפון.
*+*ליאני*+* אומר/ת:
כה, דיברתי איתו. עוד חצי שעה אצלך[:
עפתי למקלחת, ביי מאמי3>
מיובל, בן דוד שלי, קיבלתי הודעת שרשרת שאם אני לא אעביר אותה יקרה לאמא שלי משהו רע ביום הולדתי.
כן בטח..
לא מאמינה בשטויות האלה.
פתחתי את ההודעה האחרונה, מדיאנה.
Princess Dian אומר/ת:
ליאנוש? בשבת את אצל שלמה נכון?
*+*ליאני*+* אומר/ת:
כה, אני אצל אבא[:
ניפגש הא?
Princess Dian אומר/ת:
כה ברור[:
הזמנתי כמה ילדים לראות אצלנו DVD, אני אכיר לך אותם בשבת. הם ממש נחמדים[:
*+*ליאני*+* אומר/ת:
יופי[:
אז ניפגש בשבת(:
עפתי למקלחת, אני חייבת להתארגן. ביי דיאנוש 3>
Princess Dian אומר/ת:
טוב[:
ביי ביי3>
סגרתי את המסך ונכנסתי למקלחת.
המחשבות הציפו את מוחי.
מעניין איך כולם יגיבו כשיראו את מכשיר השמיעה.
או שאולי הם בכלל לא יבחינו?!
הלוואי. הלוואי שלא יבחינו.
יצאתי מהמקלחת, לבשתי סקיני ג'ינס כהה, יחד עם סריג פסים בצבע חום בז' וורוד בייבי.
נעלתי את מגפי הזמש החומות שלי.
הברשתי את שיערי החלק ואספתי אותו לקוקו גבוהה.
רואים את המכשיר.. חשבתי לעצמי.
פיזרתי את שיערי והוזזתי את הפוני הארוך שלי הצידה עם שתי סיכות סבתא.
זהו, כך השיער מכסה את המכשיר. שמחתי.
שמתי בעיניי פס של עיפרון שחור, שממסגר את העיניים הכחולות שלי.
מעט סומק, ואודם ורדרד.
הבטתי במראה, ואהבתי את איך שאני נראית.
גבוהה, רזה, ופנים של בובה.
את המכשיר לא ראו כלל. יופי.
+ + +
נכנסנו לסרט, תום התיישב ליידי כמובן.
בקטעים מצחיקים, צחקנו ביחד.
בקטעים מפחידים, החזקנו ידיים חזק.
ובקטעים רומנטיים, הנחתי את ראשי על כתפו.
"אני אוהב אותך" הוא לחש לאוזני וגרם לי לצמרמורת.
"גם אני" אמרתי ונישקתי אותו.
הבטנו אחד על השני, במקום על הסרט.
"כמה את יפה" הוא אמר בלחש, והסיט קווצת שיער מאוזני.
"מה? מה זה?" הוא נראה מופתע.
"ששששש.." נשמעו קריאות מאחורינו.
"מה זה?.. " תום שאל בלחש.
"מה זה מה?..." עשיתי את עצמי כלא מבינה.
"מה זה?.. המכשיר הזה.." הוא שאל.
"מכשיר שמיעה.." עניתי בשקט.
"יש.. יש לך מכשיר שמיעה?" הוא נראה מזועזע.
"טוב, נדבר אחר- כך! בוא נסתכל על הסרט!" לחשתי לו וסובבתי את פניי אל המסך.
"יש לך מכשיר שמיעה?!" הוא לחש בעצבנות.
לא עניתי לו המשכתי לבהות במסך.
לא באמת הסתכלתי על הסרט.
ראשי היה טרוד מדיי בשביל זה.
הוא יודע שיש לי מכשיר שמיעה. והוא נראה די מזועזע מכל העניין.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
