אהבה זה כואב.

אני אוהבת אותך כבר שנה קצת יותר,

ועלייך אפעם לא אוותר,

אומנם הכול רק בגדר חלום,

אתה שלי ידיד, אך אותה תאהב עד תום

הדמעות לא פוסקות, ואתה לא יודע,

אני מרגישה שעוד שנייה אשתגע,

רוצה אהבה, מקנאה בכולן

בוכה בליבי מול החיוך המושלם,

מול הריח הנעים והקול המקסים,

שצרוב באוזניי, באפי, בליבי,

אך כל זה אפעם לא יהיה שלי

כי אתה, אתה שלה,

היא חרוטה בליבך,

אתם שני אוהבים, כמו בסרט מקסים,

כמו בספר מרגש,

שחיים באושר ועושר, במים ובאש,

במים ובאש,

במים ובאש.

אך אני עוד אסובב את הגלגל,

או שפשוט אחיה עם הגורל

אשאר רווקה לנצח נצחים

ואתה? לא תדע,

אך תמיד היא תהייה, תהייה לצידך

וליבי תמיד יאהב אותך.

כמו שהבנתם, אם קראתם את השיר, אני אוהבת אותו. מאוד. שנה וחצי.

אבל יש לו חברה, והוא אוהב אותה, ואני שידכתי ביינהם. היא חברה ממש טובה

שלי, היא לא יודעת על זה. ואני גם לא רוצה שהיא תדע.

 היה לי חבר, ואני חושבת שגם שעידו היה חבר שלי אהבתי את יניב.

פשוט הכחשתי את זה. יצאנו אז שהיינו חברים אני עידו, יניב ומאיה ברבעייה.

וכל הזמן נפגשתי איתו. רציתי, באמת שרציתי להיפרד ממנו אבל כאב

לי להפסיק לראות את יניב, גם ממש התקרבנו אז. אני ממש פאתטית.

בסוף עידו שלי נפרד ממני. אבל מאז שהוא נפרד אני והוא ממש התקרבנו

אפילו רקדנו סלואו אחד. הוא הציע. אני חושבת שעידו חושב שאני

עדיין אוהבת אותו. יניב השקרן הזה אמר לי שהוא רוצה להיפרד ממאיה

ואז שעתיים אחרי זה הוא התחרט, הוא קרא לה שטחית וקנאית

אבל בתכלס, הוא לא מכיר אותה בגרושים. הם לא יוצאים ולא מדברים

בכלל. אם הוא היה מכיר אותה באמת הם לא היו ביחד.

היה שם משהו פישי פישי. אני חושבת שהוא אמר שהוא מתחרט

רק בגלל שיש לה יומולדת עוד מעט. הוא בטח לא רוצה לפגוע בה.

נשמה טהורה שכמותו. אבל האם זה בכלל נכון?

טוב חפרתי לכם יותר מידי במוח, אז עד כאן להפעם,

יהיה המשך לפוסט...

ו- ח"ח לכם שנישארתם עד עכשיו, אני ממזמן הייתי עוזבת

ואם כבר נשארתם....

יכאב לכם להגיב?!

עד הפעם הבאה,

אחת שהלב שלה שבור.