בזמן האחרון אני יותר ויותר חושבת על למה בכלל אלוקים יצר אותי. אני פוגעת באנשים יקרים לי אני פוגעת בעצמי הרבה מאד ומנסה לשנות את הדעה של אחרים עלי.
אני חושבת שהכל בגלל שהחיים שלי השתנו כל כך הרבה בשנה האחרונה בגלל בנים, אפשר להגיד שהם הרסו וניצלו לי את החיים ועכשיו אני לא רוצה אפילו להתקרב לבנים אבל כל מי שאני מדברת איתו אומר לי שאני צריכה חבר שיתמוך בי. אני למדתי שיעור אחד בשנה הזאת, אסור לסמוך על בנים ב100% תמיד צריך לשים עליהם עין... גם אם זה חבר שלך חצי שנה את צריכה להשגיח עליו שלא יעשה שטויות.
אני באמת רוצה חבר אבל כל יום באים לי בנים ברחוב ,בבית ספר ומתחילים איתי.. כל הבנים אותו דבר.. כל אחד משחק אותה נחמד נחמד אבל כבר איבדתי את התחושות האלה מי משקר ומי לא. אני באמת מבולבלת ולא יודעת כבר מה לעשות עם החיים שלי.
ניסיתי כמה פעמים להתאבד ולחטוף ורידים אבל אפילו אלוקים לא רוצה אותי לידו. אני פשוט שואנת את החיים האלה, את העולם הזה, את האנשים האלה. ב-א ל-י ל-מ-ו-ת.
חשבתי כבר לחיות את החיים שלי לבד ולהגמל מבנים אבל אני פשוט לא יכולה לחיות בלי אהבה.. גם ככה כולם חושבים שאני פסימית ושאני חסרת שמחה וכל זה .. פשוט לא מצליחה למצוא את הבנדם המתאים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
