את יודעת, את יודעת שהוא

שיקר ..

כואב לך, את מתאמצת

שלא לבכות.

את יודעת, את יודעת שאת

לא מסוגלת, לא מסוגלת

לעזוב אותו ...

כי כבר נכנסת לזה, נגעת

בזה, התאהבת בזה.

קשה לך לחשוב איך החיים

בלעדיו, קשה לך לחשוב

איך זה בלי לראותו כל ערב,

איך זה ללכת לישון בלי

נשיקה וSMS ממנו של

" אני אוהב אותך הכי בעולם "

קשה לך לחשוב איך זה

כבר לא לאהוב .

היה לי קשה, יותר נכון ... היה לנו קשה.

שנינו סבלנו, שנינו בילינו שלושה ימים רק של בכי, דיכאון ובכי. לא יצאנו

מהבית, כשהוא התחבר לאייסיקיו היה בינינו רק ' משחק ' כזה של לקרוא

את האווי כמה פעמים בדקה, כדי שאני אשים לב.

הוא ביקש להיפגש, אני הסכמתי. ניסיתי, באמת שניסיתי לא לחשוב על

זה, אבל זה היה עדיין טרי מדיי.

לא הפסקנו לריב, לא הפסקנו להתווכח, הוא בכה, אני בכיתי.

הוא ביקש סליחה ואני לא יכולתי.

אבל זה קשה לצאת מזה, אז אני מבינה ואני גם מבינה שהוא לא שיקר

מרוע, זה היה פשוט ... לשמור עליי.

אני אוהבת אותו ולא יכולתי לתת לזה להפריד בינינו, אז השלמנו,

ואני משתדלת להשים את זה מאחור, ולחזור למה שהיה לפניכן ...

רציתי לאחל לכם חג שמח ומדהים, תהנו ותנוחו כל רגע שאתם יכולים :>

החג הזה אצלי פחות או יותר עמוס, קרו לא מעט דברים מאז שכתבתי

את הפוסט האחרון.

השנה כיתות י' עושים ומחויבים לעשות מחויבות אישית 60 שעות,

והיה לנו יום פעילות כזה בבית הספר שבו הביאו כל מיני ארגונים והצעות

לאן להתנדב במשך השנה וכו'...

אני כבר ממזמן הייתי סגורה על עצמי שאני הולכת למד"א [מגן דוד אדום].

אז היה יום פתוח כזה, ראיונות ומיונים. כמובן שהלכתי.

מילאתי טופס עם כל מיני פרטים כמו שם, שם משפחה, פלאפון, תעודת זהות וכל מיני שאלות חופרות כאלה.

אחר כך כל קראו לי להיכנס לראיון אישי.

שאלו אותי למה דווקא מד"א ? מאיפה שמעתי על מד"א ? כל מיני שאלות כאלה ...

יום למחרת כבר התקשרו להודיע לי שהתקבלתי ועברתי את המיונים,

אך זה לא נגמר כאן. כל התלמידים שעברו את המיונים צריכים לעבור קורס

60 שבוא מלמדים את התלמידים שנבחרו בגדול מה זה מד"א, באיזה מכשירים

משתמשים במד"א, איך עושים החייאות, כל מיני מילים הכי ארוכות ומוזרות ששמעתי בחיים שלי,

איך להפעיל את המכשירים, סוגי רכבי מד"א ועוד המון המון דברים שאפשר להספיק ב60 שעות.

אז הקורס שלי התחיל כבר מיום רביעי 15.10.2008.

התנאים נחמדים, הגענו למן כיתה נחמדה כזאת עם מזגן שגורם להצפות אבל ניחא, נסתדר (:

אני לומדת בערך כל יום של קורס 9 שעות, שזה אומר משעה 8 בבוקר עד שעה 5 או 4 בצהריים.

וזה קשה, כי תאכלס רוב היום זה להכיל את המידע, יותר נכון – המון המון מידע!

ופשוט לכתוב ולכתוב ולכתוב ויום למחרת צריך לעבור בחן על החומר שלמדת.

אז אכן, זה קשה... וכבר חשבתי לוותר אבל הבנתי שלוותר זה לא הפיתרון,

אני אשקיע, כי אני מסוגלת, ואני ממש ממש אוהבת את זה.

אז הכל יהיה בסדר בעזרת השם, ואני אצליח !

כי אופטימיזם זה הכי אחי (:

ליר הקטנה *

שבוע טוב לכולנו <:

ותודה על התגובות המחממות

לב שלכם 333>

עומדת בכותונת לבנה וחדשה,

עומדת על קצות האצבעות

מנסה להגיע.

שולחת ידיים, מתאמצת בכל כוחה.

לבסוף היא מגיעה אל המדף

האחרון, שם נמצא מה שהיא

כלכך חפצה לו.

מורידה משם באיטיות ספר,

ספר גדול ועבה, ספר ישן.

הוא מאובק, והיא התעטשה לה

והעיפה בדרך את כל האבק מעליו.

התיישבה לה על המיטה, נאנחת.

פותחת את הספר הגדול, ועיניה

חולפות על תמונות, מכתבים,

גזרי עיתונות, קלטות, תאריכים.

לא מפספסת אף דף, בוחנת

טוב טוב כל תמונה, קוראת טוב טוב

כל מילה ומילה שיש במכתבים,

מקשיבה טוב טוב לקלטות.

ועכשיו, אחרי שסיימה את כל הספר

היא רואה שנשארו דפים ריקים.

היא מביאה צבעים עושה שער חדש,

לתקופה חדשה, לשנה חדשה

וחיוך עולה על פניה .