קצת קשה להגדיר את איך שאני מרגישה כרגע. זה בעיקר רע ועצוב. מרגישה שאם הלב שלי היה יכול הוא היה פשוט מתעופף החוצה ברגעים אלו ממש. אם הייתי יכולה הייתי מבקשת ממנו להיסגר. בחיים לא להרגיש יותר שום דבר לאף אחד. בחיים לא לתת אמון. בחיים לא.
בחיים לא לתת למישהו את ההרגשה שהוא משהו בשבילי ושהוא יכול לשחק בי או לעשות בי דבר אחר שירצה. בחיים לא לרצות אף אחד, בחיים לא להיות בחיקו של בחור שמחבק אותי ומעיף עלי שקרים.
בחיים לא.
בחיים לא.
אני מרגישה זוועה.
בחיים לא רוצה להכיר יותר אף אחד.
אם רק הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן לאותו ערב שבת מפגר בו אמרתי לחברתי שהציעה לי לבוא איתה "כן, למה לא, אני אבוא".
הלוואי ולא הייתי הולכת, ולא הייתי מכירה אותו.
והוא לא היה מתחיל איתי.
והוא לא מנשק אותי.
והוא לא היה כלום עבורי.
הלוואי והוא לא היה משקר לי ופוגע בי.
הלב שלי באמת כואב. באמת באמת שהוא כואב.
ואני רק רוצה שזה יעבור. ואני רק רוצה לא לחיות מעבר למסך של דמעות.
אני רק רוצה לא להיות כל כך רגישה. ולא להיות כל כך תמימה. ולא להיות כל כך מפגרת.
אני מרגישה כמו ילדה בת 16 ולצערי הרב אני בת 21.
מתישהו מפסיקים להרגיש ככה?
מפגרים?
נוסע בינתיים בתוך מכונית,
אין לי יעד, אין לי בית, אין לי זיונים.
ימים כאלה ללא תשוקה, ימי סיומים.
משאירה פתקה על המקרר אותך אני אוהבת,
גם כשזה נראה לשוא.
ימים כאלה מחפש אותך, אל תברח עכשיו,
איזה רגש מתעורר, סבל או אבל,
ימים כאלה עד שיום אחד, הכל יגמר.
מי יאמר ראשון סליחה, קשה,
קשה לנשום, אויר לא בא מן הים,
ימים כאלה נלחם על כבודי,
היא נלחמת גם.
נמל תעופה עם ילד כמה מזוודות.
לא אמרה לי תלך,
לא אמרתי אחזור.
כותב את השיר בתוך המטוס ועף לניו יורק. (שלמה ארצי-ימים כאלה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
