לפעמים צוחקת ככה סתם

איבדתי ג'ינס,

לא יודעת איך זה קורה הדבר הזה. בעצם אולי כן, החדר שלי דיי מבולגן.

אבל הוא לא בכביסה, לא בארון, ולא אמור להיות בשום מקום מחוץ לבית שלי. אחותי מתנערת מאחריות ואומרת שזה לא אצלה.

ואין לי באמת זמן לחפש אותו יותר מידי כי זה יכלול סידור מטורף של הארון. אז באסה.

אני ממש שונא אנגלית,

או בעצם אנגלית פסיכומטרית. באמת החשבתי את עצמי בתור אחת שיש לה אחלה אנגלית, אבל הרמה של השאלות פשוט הורגות אותי. אני מסכלת על אנסין ובאמת רוצה לקפוץ מהחלון.

המורה אמר לנו שהרמה בתירגולים ובסימולציות יותר גבוהה מהמבחן עצמו, ואני באמת מקווה שזה ככה כי זה פשוט זוועה.

ביינתים נחמד לי איתו ממש, כמובן שחייבות להיות דרמות אחרת שום דבר לא יכול להתקדם. דווקא לא דרמה מצידי אלא מצידו, מפתיע לגלות פתאום שריטות של אנשים. פתאום הוא נלחץ מהכל ואמר שאין לו זמן כרגע להשקיע בזה והוא לא רוצה לפגוע בי ועוד ועוד.

כמה שעות אחר כך הוא כבר התקשר אלי ואמר שהוא חושב שהוא החליט דברים קצת מהר מידי. לא בדיוק הגענו למסקנות אז מה כן ומה מתאים ומה ילך. ביינתים אני רק יודעת שהוא מתקשר הרבה ושכיף לנו ביחד. הוא גר כל כך קרוב אלי וזה פשוט אדיר. בערך 3 דקות נסיעה. אפילו לא.

אני לפעמים באמת לא מבינה מה הסרט של הבחורים בעולם הזה. כל כך קשה לכם לקבל את זה שכיף לכם להיות עם מישהי? שיש חיבור מעולה ויש משיכה. דיי, תשתחררו!

בקיצור, ממשיכה לקוות לטוב, למצוא את הג'ינס, להצליח באנגלית ושהכל יהיה אחלה איתו.