טוב זה היה סופש דיי גרוע, אין לי בדיוק איך לייפות אותו.
במשך כל שישי הייתי בתחושות נוראיות אחרי משבר לימודים ומשבר איתו.
נכנסתי למיטה כשחזרתי מהשיעור במטרה לישון קצת ולקום עם אנרגיות וללמוד.
לא הצחלתי להרדם, לא מפתיע בכלל בהתחשב בעובדה שכך היו לי רוב הלילות השבוע.
במקום לישון מצאתי את עצמי בוכה, בכי כואב. הרבה זמן לא בכיתי ככה, או בכלל. הרגשתי שכל הרגשות שבי יוצאים החוצה, פשוט כאב לי בכל הגוף. אחרי זמן שאני לא יודעת למדוד, מניחה שמשהו כמו שעה וחצי קמתי מהמיטה בניסיון ללמוד, הכל הלך גרוע והחלטתי להפסיק.
בערב דיברתי איתו ודיברנו כאילו הכל היה בסדר, הוא בדיוק חזר מחבר והיה בנהיגה ודיברנו מס' דברו.
הוא יצא עם חברים.
אני נשפכתי במיטה בשלב מסויים (אני באמת לא יודעת באיזה שעה זו היה).
בשבת כמובן קמתי כמו חדשה ולמדתי במרץ.
הוא לא שלח לי הודעה בבוקר כמו שהוא עושה תמיד ופחדתי שזה יהיה היום הראשון בו לא נדבר מאז שאנחנו מכירים.
הוא לא איכזב (רק קצת,) ודיבר איתי בערב ורצה שניפגש. החלטתי לדחוף פגישה איתו לפני מפגש עם חברות אבל בסוף אמר שלא הולך להתסדר לו ושיחקתי אתה קולית ואמרתו לו שבקטנה.
וכן הבוקר קיבלתי הודעה ממנו, וכן הוא חזר לקרוא לי בשם הזה שכל כך ממיס אותי.
ואני תוהה האם גם היום נשבר מסורת או שנראה יחד האח הגדול.
אני רק רוצה להיות מכורבלת וצמודה אליו. ולהרגיש את החזה שלו עולה ויורד ואת הלב שלו דופק.
אני רוצה שהוא ילטף אותי ויגע לי בגב עם הידיים הקפואות שלו מה שיגרור לריב דיגדוגים שתמיד אני מפסידה בו.
לזכותי יאמר שבסופש הזה הבנתי שאני צריכה לקחת את זה יותר בקלות וכך גם יהיה.
אני לא יודעת מה אנחנו ואני לא יודעת עד הסוף מה עובר עליו.
ואני כל כך רוצה להיות זו שהוא פונה אליה ובוחר בה.
אבל גם יכול להיות שזה לא יקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אז כנראה שעכשיו הבנתי למה הוא התכוון
עוברים עלי ימים מגעילים.
ממש מגעילים.
אני על סף יאוש מהפסיכומטרי
מרגישה רע בכל מובן אפשרי
אני עכשיו אכנס לפוך ללא שום מושג של מתי אצא ממנו.
אין מה לדבר בכלל על ארוחת צהריים.