לפעמים צוחקת ככה סתם

אני יושבת ובוכה.

ומחר עושה פסיכומטרי.

הלוואי והיה אפשר לכבות את המוח ולהרדם. זה כל מה שאני צריכה עכשיו.

ולהלן מה שמנעים את אוזניי וגם מזכיר לי הרבה דברים.

יש לי בעיה.

כשקובעים איתי להיפגש אני מתחרפנת כשמבטלים לי. אבל לא אם מבטלים מתוך אילוץ אחר (למרות שגם אז אני יכולה להתחרפן, סורי. לא שולטת בזה), אלא מתוך חוסר תשומת לב של להגיד "טוב אז ניפגש מחר" ולא באמת מתכוונים לזה ולא באמת מדברים איתי. כשבראש שלי אני נפגשת עם X היום.

הבעיה השניה שלי, זה שאם אני בקשר עם בחור, או אפילו לא בקשר אלא קצת אכפת לי ממנו מעבר לסתם, ברגע שאני אציא לו להיפגש ומסיבה כזו או אחרת זה לא יסתדר לו, לא יהיה בי את האומץ להציע שוב. גם אם ניפגש עוד 10 פעמים מאז. אצטרך שיעבור הרבה זמן וארגיש שוב בטוחה להציע לו להיפגש.

אני לא מסוגלת לקבל לא כתשובה, זה גורם לי להרגיש קרציה. 

לכן,

צר לי ידידי. ממני לא תשמע יותר שום הצעה להיפגש בזמן הקרוב.

-

נמאס לי מהמשחקים האלה ומזה שאתה כזה 'עסוק'. מה אני כזאת מעמסה בשבילך? כל כך כיף לנו יחד, אתה מתקשר אלי כל יום כך שאין לי ספק שכיף לך לדבר איתי ולשתף אותי בדברים. כן אפילו אגזים ואגיד שאכפת לך ממני ומה שלומי.

אז מה הסרט שלך?

אוף .............

יש מישהו שלומד איתי בפסיכו' שהוא אולי אחד החתיכים וההורסים שיש. קיבוצניק סקסי כזה. באחד השיעורים יצא ש'בטעות' הוא נגע לי ברגל. ואז הוא פשוט השאיר את היד שלו שם. או ביום אחר שהוא ממש נפתח אלי, והוא תמיד מדבר אלי עם חיוך סקסי כזה ונוגע בטעות ביד, בברך.

ואוו כמה בא לי לחגוג איתו את סיום הקורס.

אבל כרגע מסתמן שמחר אראה אותו בפעם האחרונה. מעניין...