אני לא יודעת מה יש לי, אני כל הזמן מרגישה כל כך טעונה וחייבת לשחרר. וחברותי לא זמינות מסיבות כאלה ואחרות.
אז יאללה.
אתמול היה לי יום הזוי. לא עשיתי בערך כלום ורמת המירמור שלי הייתה גבוהה, במיוחד בהתחשב בעובדה שגיליתי ששכחתי משהו אצל הבחור ה"חדש" (שאני מקווה לא לראות יותר...!!!!!) ביום שבת. הוא אמר שאיכשהו הוא יביא לי את זה וכששלחתי לו הודעה לגבי מה קורה עם זה, גילתי שזה ברח לו מהראש והוא בדרך לנתב"ג. WTF. זה לא שלא ידעתי שהוא טס אבל ראבקקקקקק אתה יודע שאם לא אתמול אז עכשיו חודשיים זה ישכב אצלך בחדר. מה הפאקינג בעיות שלך?
אני כזאת מפגרת. לקחתי ממנו את המס' של אחותו ואולי אני אקפוץ בהמשך השבוע לקחת את זה ממנה. א. איזה פאדיחות. ב. איזה פאדיחות ג. אני ממש לא רוצה לראות אותו כך שאני מתלבטת אם פשוט שזה ירקב כבר אצלו או שזה באמת שווה את הנסיעה והפדיחה עם אחותו.
אז כאמור הייתה דיי כעוסה וכל מה שרציתי זה להיות איתו. קבענו שניפגש אחרי הלימודים שלו (הוא מסיים בלילה). פתאום הוא שלח לי הודעה שהוא נוסע לסדר משהו לבנדוד שלו ויודע לי כשהוא יסיים. מפה לשם הוא סיים רק ב10... הבנתי הרבה לפני שכבר לא ניפגש.
הוא התקשר להגיד שהוא מצטער ושנקבע להיום וכמובן שאמרתי לו שזה בזה, כי זה באמת בסדר.
אבל ברגע שניתקנו התחלתי לבכות לשעה בערך. לא רק בגללו, סתם כי הייתי טעונה כל היום וזה מה ששיחרר לי את זה.
שלחתי לו בלילה חתיכת הודעה רגשנית. לא יכולתי לעצור את עצמי ורציתי שידע דברים שאני מרגישה.הוא ראה את זה רק בבוקר כשהוא קם והוא ענה לי שכיף לו לשמוע את זה. לא מזמן הוא התקשר אלי, לפני שהתחיל ללמוד ואמר שהוא מצטער על התשובה היבשה, זה כי הוא ענה כשהוא רק קם משינה. והיה כזה מקסים. ושמעתי בטון שלו משהו רגשני. ואני אוהבת כל כך את השם חיבה שהוא קורא לי בו. כנראה שניפגש היום כשהוא יסיים ללמוד.
הלוואי. לא נפגשנו כמעט שבוע וממש קשה לי. קצת קשה לי להסתיר את זה.
אני מקווה לא לבכות כשאני אראה אותו.... עוברים עלי ימיים ממש רגשניים.
אני רק רוצה להיות כבר בחיבוק שלו. אני לא רוצה אף אחד אחר.
חשבתי שיהיה לי קל להתגבר עליו ושזה שיצאתי עם בחור בשבת אומר משהו. אבל זה לא אומר כלום כי כל הזמן רק חשבתי עליו. וכמה כל דבר בו הרבה יותר מדהים. כמה שהוא יותר מעניין אותי, כמה מדהים הוא מנשק אותי, כמה כיף לי להסתכל עליו. ולצחוק איתו (וגם עליו.
). כמה רוגע הוא משרה עלי.
אני לא מאמינה שאני טסה בעוד שבוע ולא אראה אותו חודשיים... אני לא רוצה להתחיל לחשוב על זה בכלל. באמת.