לפעמים צוחקת ככה סתם

מהבקרים האלה שרוצים לקום ולהבין שהכל אתמול בלילה היה חלום. שלא קרה כלום.

לא איתו, ולא עם העמותה שלא התקבלתי אליה.

אני מאוכזבת, מכל כך הרבה דברים.

אני יודעת שהכל לטובה וממש מנסה להאחז בזה.

ואותו מבט חייכני פתאום עולה לך

הנה איש ואישה מתחבקים במיטה

מסתחררים כמו ילדים על קרוסלה

אני בהלם, פשוט חסרת מילים. 

לא מסוגלת להתמודד עם בחורים יותר.

למה כל יציאה לקפה חייבת להתפרש כשמשהו אחר? אני כל כך עצבנית.

מה הקטע של לשלם עלי? ולמה הוא מציע לי עכשיו לצאת? ולא מפסיק לציין שהוא נהנה איתי?

הוא יודע שיש משהו לא ברור ביני לבין חבר שלו וזה פשוט לא מפריע לו לכלום. מה שגורם לי לחשוב שאין בניינו כלום.

אני כל כך מבולבלת, כל כך כועסת.

למה הוא חושב שהרגשות שלי או של כל בחורה אחרת זה פינגפונג? הייתה לו את האופציה ויצאנו לפני יותר מחצי שנה והוא סיים את זה בצורה הכי מגעילה שקיימת, תוך איזה שבוע וחצי. אז מה פתאום? הבנת שאתה נשאר בארץ והתחרטת? אוף אני כל כך מצטערת שנפגשתי איתו.

אני לא רוצה כלום איתו. אני מרגישה כל כך רע עם ההתכתבות שיש בנינו עכשיו......כי אני מרגישה שהוא נפגע ומשחק אותה "קול" עם זה.

אבל אני רוצה את חבר שלו. והוא יודע את זה.

אוף. מה? קורה? פה???????

]:

ועכשיו הוא קר אלי. ואני יודעת שזה בגלל זה. אוף. אוף. אוף. אוף.

מה עשיתי?