היום לפני שבוע הייתי בידיים הכי בטוחות בעולם.במקום כל כך נעים וטוב.
ועכשיו נשאר לי רק זיכרון ורצון שדברים יהיו שונים.
אנחנו גרים רחוק מידי כדי שדברים יהיו אחרים ונצטרך להסתפק במפגשים בודדים פה ושם, כשלי יוצא להגיע למרכז ולך לצפון הרחוק רחוק.
חברה שלי הביעה דאגה ואמרה שהיא מפחדת שאפגע,
שיחקתי אותה כל כך קולית ואמרתי לה שאני מבינה לגמרי מה הסיטואציה בניינו ושאני לגמרי בשליטה.
ובסופש הבנתי שאני לגמרי לא בשליטה.
לא בשום הגזמה אבל אני מתגעגעת ובא לי שתדבר איתי ובכלל כרגע אני מרגישה שנמאס לך ממני.
ומצד שני אני במחזור ככה שאני הורמונלית מתמיד ואולי עדיף לי לא לקפוץ למסקנות בימים הקרובים.
המסת לי את הלב כשקראת לי יפה שלי.
כשליטפת אותי כשלא הצלחתי להרדם.
כשהתעוררתי לידך.
כשחייכת אלי חיוך מבוייש ברכבת כשליטפתי אותך.
כשהכרת לי את אמא שלך.
וכאב לי ללכת בידיעה שאני לא יודעת מתי שוב נתראה אחרי יומיים מקסימים.
פשוט נשאר להגיד תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
