אני בת 22 ואף פעם לא אהבתי שום גבר.
יצאתי עם גברים, את רובם אני כבר לא זוכרת בכלל.
שום דבר לא החזיק מעל לכמה שבועות.
פעם בגללי, פעם בגללו.
אף פעם לא הגעתי לשום רמת קירבה עם אף אחד מהם.
לשום דבר אמיתי.
לשם דבר שהוא לא סקס.
אף פעם פעם.
ואני רק בונה עוד ועוד מחסומים, וגורמת לאנשים לחשוב שהם מכירים אותי בזמן שהם לא.
ושוב מתנחמת במיטה של בחור אקראי.
ורק לא רוצה שאף אחד יצליח יותר מזה.
לא באמת רוצה לשמוע שקרים מפה של אף אחד. לא מצליחה להאמין לשום מילה.
אני באמת מתחילה לחשוב שאהבה זו פיקציה.
אז כן יקומו אלה שיגידו שעדיין לא פגשתי את זה שישנה את דעתי יגרום לי לחשוב אחרת.
אבל אני כבר לא יודעת אם אני רוצה.
אני הכי מכלילה שיש.
כי עדיין לא הכרתי אף אחד שגרם לי לחשוב שהוא שונה.
אף פעם.
אף אחד.
ומזכיר לך שאת היית זאת שהבטחת
לאהוב אותי עד אור הבוקר
ואומרת: "כמעט השמש עלתה, ואני
כבר אוהבת אותך."
ושואל: "אם תתחילי איתי את
היום, ונסיים כמו שהתחלנו?"
ועונה שמשום שהיית גם איתו,
יקח לך קצת זמן להירגע.
"מה שוות המילים" אומר לך נזהר
שלא אפגע בך עוד פעם.
וחושב לעצמי בסופו של דבר,
הבטחות לא תמיד מתקיימות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
