לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות שקופות


You'll never change what's been and gone

כינוי: 

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2007


In the mist of time
When they asked me if I knew you
I'd smile and say you were a friend of mine
And the sadness would be lifted from my eyes


***

 

And someday,
In the mists of time
When they ask you if you knew me
Remember that you were a friend of mine
As the final curtain falls
Before my eyes

***

 

As far as my eyes can see...

 

.שלמה.

נכתב על ידי , 27/9/2007 16:53  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עולם של העולם.


אני בזה לך.

 

כואב לי לדעת שפעם הייתי חלק מהעולם הזה.

מהעולם הלא אמיתי הזה, השקרי הזה.

שגם אם הוא אמור להיות אינטיני ופנימי הוא הופך לחיצוני.

עולם של העולם.

 

שמחה שזה עבר. שמחה שלמדתי לקחים מפעמים קודמות.

מזכירה לעצמי תקופות של פעם. תקופות שלפניי. כ'כ טוב(:

 

זו פעם ראשונה שאני כותבת והחיוך נמרח על הפנים בלי לשים לב אפילו.

 

התגשמות.

תודה על כל שניה.

 

נשימה עמוקה.

להינות מהחזרה הזו(:

נכתב על ידי , 23/9/2007 17:32  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מצחיק שזה עצוב(:


אז להבהיר דבר אחד, יש לי בלוג כי אני אוהבת לכתוב. כי כיף לי לשתף חלק מהחיים שלי, ולא להציג אותם לעולם.

כי בכל זאת אלה החיים הפרטיים שלי.

 

מצטערת שאני לא משוררת או סופרת.

מצטערת שאני לא מלחינה.

מצטערת שאני לא אגואיסטית.

מצטערת שאני אמיתית ולא מזוייפת.

מצטערת שאני לא אוהבת לשקר לאחרים ולעצמי.

מצטערת שאני לא אוהבת שמרחמים עליי.

מצטערת שאני בוחרת בדרך הקשה ומעדיפה להתמודד עם הדברים פנים מול פנים.

מצטערת שאני לא אוהבת להמציא לעצמי סיפורים ולהאמין בהם

תוך כדיי הפצה לעולם כדי לקבל טפיחה על השכם.

מצטערת שאני אוהבת לשמור את הדברים לעצמי.

מצטערת שיש לי כבוד עצמי ושאני לא יורדת לרמה עד כדי כך נמוכה.

 

 

כשאמרתי שאהבתי, אהבתי.

כשאמרתי שהתרגשתי, באמת הייתי.

לא משחקת כי בסופו של דבר אני אשחק בעצמי ולא באף אחד אחר.

 

אותי לימדו שאהבה זה לסלוח לחולשות תוך אמונה שהמעלות עולות על החסרונות.

כשהייתי שם לתת לך כתף לתמוך ולנחם ואפילו לעשות מסאג' ותה חם ולאמר מילות עידוד בעת הצורך, הייתי שם באמת, בשבילך. כמו שהייתי תמיד. כל התקופה.

לפחות בזמן הזה לא היית צריך לתפוס בשקר. לא הייתי זקוקה לו.

בנאדם עם כבוד,בנאדם לא פחדן, אמיץ. זה בנאדם שיודע להגיד את הדברים פנים מול פנים. בזמן ובמקום. לא אחד שיודע לכתוב על דף אינטרנט ולחשוב שעשה בזה משהו.

 

כי בסופו של דבר, אתה יודע. רק שנינו היינו בחדר ורק שנינו יודעים מה שהיה שם באמת!(:

 

אני מקווה שהתגברת, כי אם כן אשמח לצאת כבר מהטורים שלך(: תמצא דבר אחר לכתוב עליו כלכך הרבה. אני בטוחה שיש דברים טיפה יותר מעניינים מהקשר הזה. או שזה הדבר היחיד כרגע?!

שמחה שאצלי כבר לא.

 

 

נכתב על ידי , 17/9/2007 19:10  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstranger- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על stranger- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)