הדמעות שנחבאות שם בפנים.

ולא, אני לא ילדותית שכותבת שירים על אהבה ודובונים. -.-"

למגיבי הנאצה, לא שמים עליכם זין. (:

אז סתם כהתחלה, אחד מהשירים הישנים שלי. 3:

-מסכות

מסיכה. חצייה לבנה, וחצייה שחורה.

חצייה צוחקת, חצייה בוכיה.

על שום מה את צוחקת?

על שום מה את בוכה?

והמסיכה, היא לא עונה.

היא שותקת, זה תפקידה.

אדום על גבי לבן, דמה ניגר על פני.

כאבה מחלחל בי, וסבלה צורב באייברי.

ועתה, המסיכה כבר לא עוזבת.

אנו הופכים לישות אחת.

דמי מתערבב בדמה, והיא לחיים מתעוררת.

מוזיקה חרישית מגיעה לאוזנינו.

התווים השקטים מניעים את רגלינו.

האפלה כעת עוטפת אותנו,

ואנחנו כעיוורים,

מגששים את דרכינו, וכך עוברות השנים.

נקודת אור נראית במרחק.

נקודה זעירה רק.

משם הגיעה המוזיקה.

משם הגיע הצליל.

ושם אנשים.

ככל הנראה, עם רגיל.

אך במבט שני, לכולם מסכות.

חציין לבנות, וחציין שחורות.

חציין צוחקות, חציין בוכיות.

על שום מה הן צוחקות?

על שום מה הן בוכות?

לא אחד המוצלחים שלי, אבל באמת שחשוב לי לקבל ביקורת. =]

תגיבו. 3>

הנכתבת.