היי..

אני ושירוש התפלחנו לחדר מחשבים..

להתחיל את הפרוייקט סיום...

בכל בקרה..אני מתגעגעת לבית..

אבל משש נחמד כאן..

צוחקות, נהנות, חורשות...

אז זה פוסט קצר וחסר כל משעמות..

במצב כפית!

ואממ ל"ג היה די אחלה..

מקווה ששנה הבאה יהיה יותר משמעותי:)

אוריקה:]

אז..הגיעו להם הימים האלה..

ואני מעדכנת קצת אחריהם כי הייתי חולה..

ולא יצא לי לחשוב עליהם ברצינות המגיעה להם..

אז..יום הזיכרון..

לזכור את אותם אנשים שהקריבו את החיים שלהם בשבילי..

בשביל עקרונות ואידיאלים..

בשביל מדינה שלמה..

לא בשביל שיאמרו להם תודה או יתנו להם מכה על השכם..

מתוכם,בשבילם..כי זה מה שהם ראו לנכון..

אני לא הולכת לרחם עליהם באותו יום להגיד לעצמי בצפירה ..

כמה הם מסכנים..שהם לא איתנו עכשיו..

או כמה המשפחות שלהם מסכנות..

לא!..הם לא מסכנים..

מהיום הזה ,מהם-

 לקחתי את האומץ שלהם הגבורה שלהם..

היכולת להגיע למקום כ"כ גבוה..

ובצפירה ..בעיקר חשבתי..

על כך..

שאני חייה את החיים שלי גם בשבילם..

אני נלחמת ועומדת היום בעיקר בזכותם..

ואני לא אכזב אותם..

אזכור אותם יום יום..בתור גיבורים..

בתור אנשים שאני חייבת להם את חיי..

ושכל דבר שאני עושה אני עושה גם בשבילם..

שבזכותם יש לי מדינה ומקום שבו

אני לא צריכה להסתיר את הזהות שלי..

אלא להתגאות בהיותי יהודייה .

ועכשיו מדינת ישראל בת 60

ויש לנו מדינה ויש לנו אחד את השני..

יש לנו ממשלה יש לנו לאום..

יש לנו מקום נפלא להתגאות בו..

נותר לנו רק

לעצור שנייה ולנסתכל על מה שהיא עברה ..

על כל מה שעמ"י עבר..

ולדעת להעריך ..

כשנדעע..

נבין באיזה אוצר אנחנו חיים!!

אוריקה:]