פאק פאק פאק פאק פאק
לא יודעת כבר מה לחשוב... כן? לא? מה יש לי או בי שזה כל כך מסובך? רוצה כל כך משהו, משהו שלם. ונותנים לי רק חצי. חצי מעפן ומבלבל ולא בטוחה שבריא כל כך. רוצה שלם.
התקופה הזאת כל כך קצרה, חייבים להספיק לעשות הכל מהר ונכון ואין זמן לזה. עוד פחות מפאקינג חודש אני נכנסת למכינה ונמצאת בבית רק פעם בשבועיים. פאק. לא יודעת מה לחשוב. מה אני צריכה לעשות. ועד שחשבתי שיש אפשרות, חיסלתי אותה. אבל גם ככה זאת לא הייתה אפשרות ממשית. אף פעם אין אפשרות ממשית, ואני מפחדת שגם לא תהיה. או שתהיה ואני אפספס אותה מרוב חשדות. כבר קשה לי להאמין שזה יכול להיות, אולי זה סתם חשדות ויכול להיות שזה נכון. שיש לי סיבה מעולה לא להאמין בזה.
והריח, כזה ריח חזק. רצה להישאר איתו אבל רוצה רק להעלים אותו. להחליף אותו בריח טוב. מעלימה אותו ואז מנסה כל הזמן לשחזר אותו. להוציא ממנו את המיץ. ואני יודעת שזה לא בריא.
אז למה בכלל אני עושה את זה? למה לא לחכות לשלם? בשבילי חצי עדיף מכלום. חבל שזה קורה רק במצב של איבוד שליטה.
פאק פאק פאק פאק פאק
מה עכשיו?