טוב אז הינה בא לו עוד פוסט חסר פואנטה.
אבל אולי לא.
מכירים את ההרגשה שאתם מרגישים מחוץ להכל?
אני כן.
מכירים את זה שאתם שמים לב שאנשים מתחרקים ממכם?
טוב לא נגיד מתרחקים אבל..אם אתם לא תדברו איתם-הם לא יזמו שום דבר.
כי אני כזאת.
אני תמיד יוזמת וחושבת ורוצה ומנסה לשכנע ו...בלופ,לפעמים יוצא לפעמים לא.
אבל אני מרגישה כיאילו אם אני לא יזיז אצבע,אף אחד לא יעשה את זה.
כבר כמה זמן מציק לי הנושא של היום הולדת שלי.
זה היה אחד מהימים הולדת הכי..ובואו לא ניהיה צבועים,חרא.
זה נורא מעצבן אותי ואני לא רוצה לשמור יותר בבטן כי זה מעצבן אותי.
בואו נחשוב..
מה היה חרא:
*בילגאנו לי את כל החדר+הגג
*לא אהבתי את המתנות שלי.[אני נשמעת כל כך אנוכית ומגעילה אבל אני לא רוצה להיות צבועה.]
*אף אחד לא התייחס אליי.
*מכל האנשים שאני מכירה לא הרבה בכלל זכרו ואמרו מזל טוב.
*הדודות היחידיות שאיחלו לי מזל טוב הן בכלל אחיות של אבי החורג.
*שכל החברות שלי היו אצלי לא נהנתי בשיט,כל הזמן הן צעקו ובילגאנו ולא הקשיבו לי ועשו מה שהן רוצות.
*ניראתי נורא כל השיער שלי היה מחושמל.
*אם לא הייתי מזכירה לאנשים שיש לי יומולדת לא היו זוכרים אותי.[ואל תגידו שאני סתם אומרת כי אני יודעת מי שכח אותי בוודאות.]
*הייתי במחזור.
בואו נירא מה היה טוב:
*חלק מועט מהמתנות שלי כן אהבתי.
*האנשים שבאמת אכפת להם ממני זכרו אותי.[ואל תחשבו שאתם ביניהם מי שביניהם יודע.]
*עשיתי מסאג' @.@ [נו זה היה כיף..:] ]
*קיבלתי מצלמה.
תשוו בין הרשימות..תראו בעצמכם..
החרא גובר -__-
שנה הבאה זה יהיה אחרת.
הפעם אני מתכוונת לזה בשיא הרצינות והנחישות.
חקל מהתוכניות שלי:[שבטח ישתנו כי עם המזל נעל שלי הכל יכול לקרות.]
אחותי לוקחת אותי לספרד לחודש ולמרות שאמרתי לה שנחזור לפני היומולדת שלי אני יחזור אחרי כדי שלא יהיה כל הבלאגן בבית שלי כמו השנה.
שאני יחזור לארץ אני מקווה לעשות יום כיף עם החברה הכי טובה שלי.[היא יודעת מי היא.]
המתנות שלי יהיו רק כסף.
אני לא יחפור לאף אחד-מי שאני באמת חשובה לו יזכור.
אני ילבש בגדים שבאמת נוח לי איתם אפילו אם זה פיג'מה.
זה התוכניות שלי לשנה הבאה.
אם צרך לסכם אותם במשפט..אז..יום הולדת בלי הפרעות.
כן אני אנוכית,אני מגעילה,אני לא מסתפקת במה שיש לי.
נכון.
יש לכם בעיה עם זה?
זה לא מעניין אותי.
אתם לא אלא ש-13 ימי הולדת יצאו להם הכי חרא שיש.
ואל תספרו לי עכשיו כמה רע לכם כי ברצינות דיי.
אני שונאת את זה,אתם יודעים שאני תמיד שם.
אבל שרע לי אני לא ממש רוצה לשמוע כמה רע לכם,זה לא מעניין אותי.
אני רוצה להתרכז פעם אחת בעצמי.
במיקרים אחרים הייתי מבקשת סליחה שאני מדכא אתכם.
אבל לא,אני לא אבקש כי אז אני אהיה צבועה.
סתם שיר שכתבתי לפני שבוע.
לב חלול./ס'אפ הדג הבודהיסטי.
ואין גבולות למעשים
ואין תחושות לאחרים
היא הולכת בדרכה
נעצרת,מביטה.
וחולמת לעיטה.
העתיד קרב יבוא
הוא הולך לו לעיטו
יבוא מהר יבוא לאט
גם אם לא יבוא
היא תצרח לה בלאט.
השמש לה מחייכת
בתוך תוכה
היא גם צועקת
בלי מקום בלי אמונה
חלל ריק..
יש בליבה.
הולכת לה בלי מסלול
הולכת לה,ליבה חלול.
אינה יודעת לאן פניה..
משכנעת את חבריה-
"הכל בסדר",היא אומרת.
"הכל בסדר",היא טוענת.
ורק בפנים,
עמוק עמוק-
בוכה.
בוכה נעלם הצחוק.
אין יגון ואין כאב
אין שמחה ואין גם עצב
אין צחוק ואין חיוך
יש חלל גדול מאוד
שלא נותן לה לעמוד.
היא נופלת,כושלות רגליה.
היא נופלת,מכסה פניה.
היא לא בוכה
ולא צועקת.
בתוך תוכה היא גם נשברת.
[השיר מוקדש למשפחת וויז333> ולאיימי.33>]
תאמינו לי אם אני יגיד לכם שכתבתי אותו סתם ובכלל לא הייתי עצובה?
לא אתם לא תאמינו.
אבל אני כן מאמינה כי זה נכון.
כאן ס'אפ שלא באמת עצובה אבל רצתה לפרוק.
צ'ימו.
בואו נסכם את הפוסט:
מי שונא אותי עכשיו? =/
כולכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
