חיים בקומה

אתמול בלילה ישבתי מול המחשב וראיתי אותה.

היא בתכלס הילדה הכי מפחידה שקיימת. מי שהמציא אותה הוא בן אדם אכזרי שלמד במשך שנים פסיכולוגיה.

הוא חיבר את כל האלמנטים שהכי מפחידים אנשים ויצר ברשעות את הדמות האגדית של סמארה.

[המקור שלה הוא בכלל ביפן, הסרט האמריקאי הוא גרסת כיסוי לא פחות מפחידה.]

ילדה עם שיער ארוך שחור רטוב ומטונף שמכסה לרוב את כל פנייה, לבושה בסמרטוט לבן מלוכלך,

מושיטה לפנייה ידיים מצולקות ומאיימת לצאת מהמסך כדי להשמיד את הצופה בה בדרך מסתורית ביותר.

לפעמים היא משתכללת, ומוצאת את עצמה מקלפת קיר עם הציפורניים, או סתם שוכבת בתוך באר באר פתוחה למחצה.

הרבה הפקות ניסו לחכות את הסרט, ויצרו ילדים מפחידים למיניהם אבל אף אחד לא באמת הצליח לעשות

 את העבודה כמו סמארה המסתורית.

בסרט ה'טינה' הגרסה היפנית שלה מבקרת בסוף הסרט כדי לטבל קצת את העלילה היבשושית.

אין שום סרט אימה שישתווה לצלצול.

__________________________________________________________

הרבה פעמים קורה לי שאני מדמיין את הלוויה שלי. זה נורא נחמד לראות איך כולם עצובים,

ומציינים כמה חביבים בייתם ואיך שתמיד עזרתם לזולת. שבתכלס זה ממש לא נכון! בכל זאת כיף לדמיין את זה.

פעם אפילו כתבתי על עצמי הספדה ארוכה ונוקבת שגרמה לכולם לבכות.

אבל בכל זאת..

טפו....

      טפו...

              טפו...   

*3 דפיקות על שולחן עץ תוך כדי יריקת המילה 'טפו'*

תראו הצלצול.

עריכה:

גלי ביקרה אותי. http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=486517

מוזמנים להציץ.