שרפת אותי יותר מדי פעמים, ואז חבשת את עיניי. הבטחת שכשאוריד את התחבושת אראה עולם טוב יותר. עד אז הלכתי עיוורת על שבילים וגשרים וגם אותם שרפת, נתת לי ליפול אל נהרות קרים, אמרת שהם יכבו את האש ששורפת, במקום זה הם כיבו אותי. אז הטבעתי את עצמי, הקרקעית הייתה לי בית, שם אף אחד לא ראה את הכוויות שלי. לילה אחד העזתי, הוצאתי את הראש מעל המים, ואת עמדת שם עם רשת. אם ידעת כמה פעמים התפללתי שתתפסי אותי ברשת, ועכשיו את מגיעה... לפעמים זה פשוט מאוחר מדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
