|
| 6/2014
קשורה
אז התחלנו לישון יחד.
בשידה הקטנה שצמודה למיטה היא מניחה באופן קבוע כוס מים ונייר טואלט, למקרה שיגיע חלום רע ותצטרך להירגע. את הכרית היא חולקת עם האייפון, למרות ההזהרות האינסופיות שלי על הקרינה שהוא פולט וכמה זה מסוכן.
מורידה את העגילים הצמודים, ואת השרשראות והטבעת שקנתה ב3,000 שקל, לא נורמלית, זאת. את הצמידים היא לא מורידה, הרשרושים שלהם מזכירים לה חופש.
אני נכנס למיטה והיא מתעכבת עוד רגע להדליק את הטלויזיה ולכבות את הממיר, "אני לא מבין למה להדליק את הטלויזיה אם המסך שחור גם ככה?"
"הוא מפיץ קצת אור, ועם תכניות טלויזיה אני לא יכולה להירדם."
"בואי כבר לישון."
היא נכנסת למיטה סוף סוף, הודיעה לי מראש שאני ישן בצד של הקיר. היא צריכה לדעת שיש לה מעבר פנוי אל חוץ המיטה. היא מפזרת את השיער ושמה את הגומיה על השידה גם כן. אני מת על הריח של השמפו שלה.
אני מנשק לה את המצח ואומר לה שאני אוהב אותה, שלמרות השגעונות שלה, לא אתן לה ללכת. היא בולעת את הרוק ואומרת לי שהיא פוחדת.
"להדליק את האור?" אני שואל.
"פשוט תלך".
לזה לא ציפיתי.
"אבל למה?" אני מתחיל לדמוע כמו ילדה.
"אתה כבר יודע שיש דברים שאין אצלי תשובות עליהם."
נעלתי את הנעליים שלי ויצאתי. את הדלת, לעומת זאת לא נעלתי.
ואז הבנתי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
