זאת הייתה הנורמה. השיגרה.
זה היה המצב הקיים שכבר התרגלתי אליו.
ואז השתנתי. השתנית.
והיה טוב.
ברוך ה' היה טוב!.
כאב פיזי לא מפריע לי בכלל. וזה מדהים. אבל זה באמת לא מפריע.
מפריע לי לדעת שדווקא אתה.
אחרי הכל אח גדול יש רק אחד.
'-את הורסת לי את המוניטין
-אוי.. אתה לא יודע כמה שהיא בונה לך אותו'
.......
אתמול חגגנו יום הולדת לאדם מדהים שהוא במקרה גם אבא שלי.
אז הנה כמה מילים עליו:
אבא שלי הוא אחד שלא מוותר.
שיודע מה שהוא רוצה וגם ישיג את זה.
הוא חכם בכל כך הרבה מובנים יש לו חכמת רחוב טובה כזאת.
יש לו לב כל כך רחב
והוא אחד האנשים הטובים שאני מכירה.
הוא יתרום גם אם אין לו
והוא יעשה גם אם קשה.
והוא תמיד יחשוב איך לשפר הכל
איך להטיב איתנו.
הוא אבא דאגן בטירוף, אבל זה רק בגלל שאנחנו כל כך חשובים לו.
הוא האבא שיקום באמצע הלילה להחזיר אותי הביתה- כי כבר נגמרו האוטובוסים.
הוא זה שאם לא התגובות שלו- אני הייתי נישארת הילדה הטיפשה והמפונקת
אם הוא לא היה מוכיח אותי על הטעויות שלי, אני הייתי כל כך לא אני היום.
אז תודה אבא. על עצם קיומך
על העזרה והאהבה והנתינה.
שלך, הילדה של אבא.
-גלעד, אני עוד כאן.. מחכה-