זהו. כבר לא כואב, ולא קשה. :]

יש לי אגו ואנשים צריכים ללמוד לחיות אם זה.. ("...אבל יש לה אגו מסוים")

אני סופסוף באמת שמחה, וכבר לא צריכה לעשות את עצמי מחייכת בשביל שלא ירחמו עלי.

"יש הרבה דגים בים ואת תמצאי לך את הדג זהב שלך!" (כפרעליו! חחחח חמוד הילד...)

ואני (שוב) לא יודעת למה אני כותבת תפוסט, אולי מצומי ><, ואולי סתם בשביל הכיף שעוד פעם באתי רק לשעה אחת וחזרתי הביתה... ועכשיו אני צריכה לשטוף וללכת לשמנה שלי :]

"...בין מסיבה למסיבה
שאיפה לנשיפה
את עוברת בינהם ומחייכת
הסחרור האחרון
והשיכרון של החושים
את צוחקת,
לא חושבת-
מתפרקת.

את לא צריכה להסתתר
מאחורי פנים של אחרים
ולא תלויה באף אחד
שישמור לך אמונים
שיחזק אותך כשקר
וכשאת מרגישה טיפה לבד
את יכולה תמיד ללכת
ולבחור את האחד."

תו בובה, תהני באילת! D: