וואו איך בא לי לעשות את פרק 6!
יש לי השראה פתאום! חחחח...
טוב אני מתחילה!
תתכוננו לפרק מדהים! (אחד היפים..!! :) 
בפרקים הקודמים:
ראיתי דמות מתקרבת לשולחן,זאת הייתה בת! היא מוכרת לי!
רגע זאת לא רותם?
הפרק:
"שני?" שאלה רותם.
"רותם,מה את עושה פה?"
"סתם...נועם?"רותם שאלה בהפתעה.
"מה אתם מכירים?"שאלתי אותם..
ראיתי איך נועם נעשה אדום.
"אמ...לא אני לא מכיר אותה"נועם אמר
"מה לא מכיר אותי? אנחנו חברים אם שכחת!?"
"מה?"שאלתי,צעקתי! "אני יכול להסביר! באמת.." הוא אמר ביאוש...
"איך אתה יוצא איתי אם אתה חבר שלה? של החברה הכי טובה שלי?" שאלתי ברוגז!
איך זה תמיד קורה לי?
הדייט הראשון שלי,שהיה אמור להיות הכי קסום וכייף,איך הכל נדפק לי בפרצוף?
"לא,אני לא חבר שלה?"נועם אמר והיסתכל על רותם במבט שואל אך החלטי.
"זהו..אני גמרתי פה!"אמרתי ברוגז...
והלכתי לכיוון היציאה מהמסעדה.
"רגע,שני,חכי שניה" נועם צעק לי.
אבל אני? היתי כבר מחוץ למסעדה.
"עד שחיבבתי מישהו?! הוא היה חייב להיות החבר של החברה הכי טובה שלי?"מילמלתי לי..
"אני רואה שהחיים בזבל!"היא אמרה וצחקה.
"מה?" היסתכלתי על הילדה שעמדה לידי ולא האמנתי,בדיוק מי שרציתי לראות עכשיו,
"כן שרון? מה את רוצה ?"אמרתי לה בצניות מרגיזה שכזאת.
"אוי...מסכנה שלי,את לא רואה?"
"מה אני לא רואה?"שאלתי אותה,לא באמת עיניין אותי..
"שכולם שונאים אותך? וכלם עושים לך דווקא?!" שרון אמרה.
"מה?"
"תומר חבר שלי,כל הכיתה שונאת אותך,החברה הכי טובה שלך נמצאת עם הבחור החדש שהכרת..והמסקנה?"היא שאלה באכזריות.
"תעזבי אותי!"צעקתי ובחרתי ממנה..
"אוקי תלכי אבל את יודעת שמה שאני אומרת זה נכון!"
"די,די אוף! נמאס לי ממך!" צעקתי בשקט תוך כדי שהדמעות פורצות דרך עיני.
הגעתי הביתה,רצתי לחדרי בכל הכוח שנשאר לי,פתחתי את הדלת ונכנסתי למיטה,נסערת מלאת רגשות מבולבלים.
שרון צודקת! חשבתי לעצמי..
היא כל כך צודקת!
כולם שונאים אותי!
אף אחד לא רוצה שאני איהיה בעולם הזה!
למה בכלל צריכים אותי?
אני רק מזיקה והורסת!
ובכלל אני,
"יש לך הודעה,יש לך הודעה" זה היה הצילצול המפגר שהחברות שלי,בעצם החברה שלי הקליטה..
הפאלפון קטע את מחשבותי.
היסתכלתי על ההודעה..
"אל תיפתחי את הדלת! פשוט אל תעשי את זה! אני מזהיר אותך!"
התקף פחד התפשט בגופי..
מי שלח את ההודעה? ומאיפו הוא יודע שמישהו...
שמעתי את פעמון הדלת מצלצל,לא פתחתי,פחדת, מיזה? מה רוצים ממני?לפתוח את הדלת?
חיכיתי שצלצול יפסק...
שמעתי דפיקות חזקות על הדלת..
ידתי לאט לאט במדרגות חושבת על כל צעד שאני עושה,שמעתי איך הדפיקות הולכות ומתחזקות.
עליתי בחזרה לחדרי בשקט,
פחדתי כל כך!
שמעתי איך הדלת נפתחת ונסגרת בבום חזק,הם הגיעו! הם פה!
יצא יפה לא?
ממש ממש השקעתי!!
ההההתגיבו לי?
אוהבת...
3333>
אנשים אני הכי משקיעה שיש אבל אתם לא מגיבים! בבקשה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פטרוזיליה שכמותי XD
