היסתכלתי על ההודעה..
"אל תיפתחי את הדלת! פשוט אל תעשי את זה! אני מזהיר אותך!"
שמעתי דפיקות חזקות על הדלת..
ידתי לאט לאט במדרגות חושבת על כל צעד שאני עושה,שמעתי איך הדפיקות הולכות ומתחזקות.
עליתי בחזרה לחדרי בשקט,
פחדתי כל כך!
שמעתי איך הדלת נפתחת ונסגרת בבום חזק,הם הגיעו! הם פה!
הפרק:
הסתכלתי עליהם,עם בגדים שחורים,אני כל כך מפחדת!
אחד מהם הסתכל אלי ואמר לחבריו "הנה היא!"
עליתי לחדרי במהירות.
הייתי מבוהלת והיתעוררתי.
זעקה קלה פרצה מגרוני.
"איפה אתם? איפה אתם מתחבאים?"צעקתי בקול בטוח אך מהול פחד.
"איפה מי?" אמי נכנסה בבהלה לחדר .
"מה? הם היו פה! נכון?"
"מי? על מה את מדברת מתוקה שלי? הכל בסדר?" אמי שאלה בדאגה.
"אמ...כן,נראה לי?!" אמרתי ביאוש.
הכל היה סיוט,סיוט אחד גדול!חשבתי לעצמי,
בכלל קיבלתי את אותו ה-SMS?
בדקתי בפלאפון את ההודעות ובכלל ההודעה לא נשלחה אלי.
שמעתי דפיקות בדלת הלכתי לכייון הדלת.
"מי זה?"שאלתי בפחד,פוחדת שהחלום שלי יחזור למציאות.
"אנחנו,רותם ואסף!"
פתחתי להם את הדלת
"הי!" הם אמרו בשימחה.
"הי.."אמרתי בהקלה
"אמ..אפשר להתנחל אצלך קצת?"אסף שאל וצחקק לו.
"בטח! תיכנסו!"
אסף ורותם רצו לחדרי במהירות.
"אז שניקוש מה קורה?"רותם אמרה כאילו שלא קרה כלום,כאילו היא שכחה מהכל.
"בסדר"אמרתי מנסה כמה שיותר לא לחשוב על נועם בזמן שאני מדברת עם רותם...
הייתה מן שתיקה מביכה כזאת,
"רוצים לשחק אמת או חובה?"אסף הציע כדי לשבור את השתיקה.
"אז,שני,אמת או חובה?"רותם שאלה
"חובה"
"חובה עליך להיתקשר לנועם ולקבוע איתו עוד פגישה" היא אמרה בחשש
"רותם מה הקטע שלך? רק היום נועם ואת פגעתם בי! מה יש לך?"
"מה יש לי? את זאת שלקחת לי את החבר! ואני מנסה עוד שיהיה לך טוב!"
"אני מניח שזה הזמן ללכת,"אסף אמר
רותם היסתכלה עלי אך לא יכולתי להיסתכל על פניה,הרגשתי איך השנאה שלי אל רותם מתפשטת בכל גופי.
באתי להתנצל,איך יכולתי לומר לה דבר כזה?
הרי זאת אני שפגעתי בה,אך זה היה מאוחר מדי...הם היו כבר ממזמן בחוץ.
ואולי? אני אקבע איתו עוד דייט?
יצא נחמד לא משהו :(
תגובות? ומה אתם חושבים על העיצוב!?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פטרוזיליה שכמותי XD
