לפעמים אני מרגיש שאני רוצה לאבד את התמימות. ולא רק במובן הזה שעולה לכם ישר לראש, מיתבגרים מלאי הורמונים שכמותכם.
בא לי לחוות יותר. לראות יותר רחוק. לגעת, לנשק, לאהוב. ולפרוץ את כל המחסומים האלה שמונעים ממני לעשות דבר כזה.
אני מרגיש שאני מפספס את הגיל. כולם בחיים רצים קדימה, אבל אני עומד במקום ומסתכל על כולם משיגים ומתקדמים ומתרחקים. ואני מאחורה.
יש כאלה שרצים ויש כאלה שמתקדמים לאט. אבל אני עומד, עומד ולא זז.
אולי אני מתעצל לעבור את השלב הראשוני ומנסה הכל בעקיפין.
אז אני מעשן יותר, ושותה יותר, ועוד פירסינג. לאבד את התמימות? לא ממש. אולי כלפי חוץ. בפנים אני עדיין תמים כמו חיה קטנה באחו. טוב אולי טיפה יותר.
Sometimes it's hard to keep on running"
We work so much to keep it going
Don't make me want to give up
Running, running
As fast as we can
Do you think we'll make it?
(Do you think we'll make it?)
We're running
Keep holding my hand
"It's so we don't get separated
"No Doubt - Running"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
