שמעתי את ההורים שלי מדברים. אמא אמרה שהוא רופא רוסי, ושהאמא גם רוסייה. כנראה שגילו אצל הילדה סרטן בלבלב או משהו כזה. ואחרי בירור הבנתי שזאת דוסה, והיא חולה מאוד והיא בבית חולים כרגע.
הם לקחו אותי וגם את נועה לבית חולים. ואני כל הנסעה עמדתי לבכות אבל נועה נראתה שלווה לגמריי.. הגענו לבית חולים וראינו את דוסה. היא נראתה דווקא טוב ולא חולה קשה. אמא שלי גם שאלה אותה מי עשה לה את הפוני ושהתסרוקת שלה ממש יפה. ועדיין אני כמעט בכיתי אבל נועה שמרה על מבט רגיל.
ואז התעוררתי.
"יאו איזה חלום סיוט..היינו בבית חולים".
"באמת?" אמא שלי שאלה אותי "מוזר, בדיוק דיברנו על מישהי חולה".
"עם סרטן בלבלב?" בדקתי,
"כן שהתגלה אצלה בלבלב"
"ואבא שלה רוסי!?"
"לא.................."
אז כנראה הוספתי לשיחה שלהם ששמעתי מתוך שינה פרטים ושיניתי קצת את הסרט.. אבל היה מוזר שהשיחה שלהם השתלבה ככה בחלום.
אז תרגעו, דוסה חייה. בעצם........................ כדאי לברר. (שנייה)
איזה כיף היה בווליום! אין, היה כל כך כיף. ככה לפני תחילת השנה להתפרק. פשוט היה במקום.
בשעה טובה אחרי שלושה פסטיבלים, הבנתי שכדיי לשרוד בעולמנו אני צריך להתחיל לשמוע מוזיקה ישראלית. ואם לא אני אמצא את עצמי עוד הפעם מחרטט רק את הפזמון בעוד הופעה של אביב גפן.
אז איזה חומר להשלים? אביב גפן, הג'ירפות, היהודים (וואי הם ממש טובים! איזה הופעה!), אולי גם קצת מוש ובית הבובות. נראה.
* * *
את האמת היו כמה דברים מעצבנים, כמו העובדה שבשום מקום שמה לא מכרו מים קרים! והמים החמים עלו רק 10 שקל איזה מציאה.
והיה שם חםםםםםם כמה חםם.. רגע אחד אתה מתיישב וישר אתה נמשך לים כמו ארטיק לפריזר.
או כמו חננה לספר.
או מסומם לחשיש.
או כמו דוסה למחליק שיער.
או כמו גל לחאפלה תימנית.
או כמו נועה לשוק.
או כמו ערס לתוכים (המבין יבין P: )
או כמו שאני חופר כרגע.
בקיצור, (נכון שברוב הפעמים שאתם אומרים את זה, אתם לא הולכים לקצר כלום?), בכל מקרה, בילינו את רוב שעות היום בים. ואז יצאנו ממנו, ואז חזרנו אליו, ויצאנו וגנבו לנו את הכפכפים, והלכנו לישון שעתיים, וקמנו בערב ושתינו (טיפה! באמת) והלכנו להופעות והתחרפנוו וכיף!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
