הלכתי במסדרון ופתאום מאיה עצרה אותי.
"מה?" שאלתי אותה
"יש מצב אתה מקפיץ אותי היום בחמש לקניון?"
"לא, אני נוסע לשמה בשלוש. למה את צריכה טרמפ לקניון?"
"יש לי פגישה עם חבר שלי ועם האקסית שלו"
"מה?!" נבהלתי.
________________________________
"מה?"
"את עושה צחוק?!"
"לא"
"מצחיק, בקיצור אני לא אוכל להסיע אותך, אני כבר בקניון"
"למה?"
"כי החברה רוצה לראות את החברה של האקס שלה, בשעה חמש בקניון"
"מצחיק. זה בדיוק אותה השעה ש... מה?!?!?!"
צחקתי, מאיה תמיד מצחיקה אותי
"תודה שאת שמה לב לזה. תקשיבי, אני לא מכיר לא כלום. אין לנו קשר בכלל"
"ברור שאין לנו קשר, אנחנו בכלל לא אחים תאומים שנראים שתי טיפות מים"
"יופי אז הבהרנו את זה, צריכה עוד משהו?"
"אז אוליי תסיע אותי לקניון בשלוש?"
"אבל אין לנו קשר, אני לא מכיר אותך! לא רוצה להסיע מישהו זר"
"חצוף !" מאיה אמרה וצחקנו.
"שייייט!"
"אה?"
"מה השעה?! היה צלצול!? אין אפחד פה!"
"שיט ביי אחשלי"
"לא מכיר אותך" צעקתי לה מאחורה ורצתי לכיתה.
"מיכאל, איפה היית?" שאלה אותי עליזה המורה.
"בשירותים" אמרתי ונכנסתי לכיתה והתיישבתי מאחורה.
"בוא אלי אחרי השיעור, אנחנו צריכים לדבר" אמרה עליזה ונשמעו קולות "שקט!! פה!" צעקה עליזה.
"מובן מיכאל?" שאלה אותי ואני הנהנתי.
לא היה לי כוח להקשיב. חשבתי על נריה, אני מצפה כבר לרגע הזה.
הכנסתי את האוזניות של האמפי לאוזניים שמתי כובע ועצמתי עיינים.
הקשבתי למוזיקה , נירדמתי. רק כאשר נשמע הצלצול הרועש והצורב הזה קמתי.
"מיכאל, אתה בא?" קראה לי עליזה והלכתי אליה.
"רציתי להציע לך משהו מאוד חביב אבל, עכשיו כבר הגזמת. נתעלם מזה שאיחרת לשיעור, אלא גם שמעת שירים וגם נרדמת בשיעור! מיכאל, אני אמורה להוריד לך ציון על דברים כאלה, מה קורה לך?!"
לא היה לי כוח אליה. פשוט אמרתי לה שאני מצטער ואני אשתדל לא לעשות את זה עוד פעם. עליזה חייכה והלכה מהכיתה.
בנתיים נכנס אורי, המורה למדעים.
"אהלן תלמידים, נא לשבת במקומות ואז נתחיל ללמוד, הבטחתי לכם שיעור שעבר שהיום השיעור יהיה על משהו מרתק ומעניין! אז קיימתי את הבטחתי והכנתי לכם שיעור מדהים. אבל קודם, שבו ונקרא שמות."
הוא קרא את השמות, והתחיל להסביר לנו.
"היום תלמידים, יהיה לכם בוחן פתע!"
"מה?!??" כל הילדים צעקו.
"אני צוחק, ראיתי אותכם, אתם נרדמתם פה. היום אנחנו נעשה סרט.. אבל, סרט טוב. לא סתם סרט. מכירים את היפה והחיה?"
"כן.."
"אז זה לא יהיה כמו זה. אנחנו נעשה סרט על מדע, הנה הטקסט. עכשיו אני רק אבחר תפקידים ראשיים" הוא חילק את הטקסט והסתכל על הכיתה.
פתחתי את החוברת והתחלתי לקרוא.
"שעמום" אמרתי וזרקתי את החוברת על השולחן.
"מיכאל, יש בעיה?" אמר אורי
"כן, זה משעמם. אל תבחר אותי בתפקיד ראשי"
"אחלה, מיכאל קיבלת תפקיד ראשי"
"נהדר, עכשיו נהרסת ההצגה" אמרתי ושמעתי ציחקוקים.
אורי התחיל להקריא את הטקסט ובנתיים נחתי ונירדמתי עוד פעם.
"מיכאל! מיכאל!"
"מה!?" צעקתי
"צא מהכיתה"
יצאתי מהכיתה, לקחתי איתי את הMP ונשכבתי על הדשא. הפעלתי את הMP והקשבתי.
קיבלתי SMS
-היום בשלוש, זוכר?, נריה-
השבתי לה.
-כן, איך אפשר לשכוח?-
וחזרתי למוזיקה שלי.
הצלצול נשמע ומאיה באיה לעברי.
"איך קוראים לך?"
"ולך?"
"סתם, מה אורי העיף אותך?"
"איך ידעת?"
"כי אמרו לי"
"הוא בחר אותי לתפקיד ראשי בסרט על מדע. משעמם"
"גם אותי"
"לתפקיד הראשי ראשי?"
"כן"
"אויי לא."
"מה?!"
"אנחנו אחים נכון?"
"כן, לפי מה שידוע לי.. רגע! בסוף כתוב שהם מתנשקים"
"כן"
"אוי ואבוי"
"קדימה, בואי לאורי."
הלכנו לאורי וחיכינו לו.
"בעיות?" שאל
"אנחנו אחים"
"בעיה קשה. אז מה?"
"אנחנו לא יכולים להתנשק בסוף הסרט. ואני בכלל לא רוצה לשחק" אמרתי לאורי
"טוב, נבדוק מה יהיה . לכו להפסקה"
חשבתי לעצמי מה יקרה עם אני אלך. נריה אמרה לי באיזה בית ספר היא.
היתקשרתי אליה
"נריה, יש לך הפסקה?"
"כן"
"אוקיי"
"מה קורה?
"אני צריך ללכת, ביי"
ניתקתי והלכתי לעבר השער.
חזרתי לכיתה, שכחתי שיש לנו שומר.
לקחתי פתק צהוב של אישור והלכתי לעבר השומר. תמיד אני עושה את זה, אין לי כוח לבית ספר הזה.
"משוחרר" אמר השומר והלכתי משם.
נסעתי לכיוון הבית ספר של נריה גם להם היה שומר.
שמתי עלי קפוצ'ון כדי שלא יראה שאני לא מהבית ספר הזה.
"מה זה האיחור הזה?" שאל אותי השומר שלהם.
"מצטער הייתי בבית חולים" אמרתי והוא נתן לי להיכנס
נכנסתי ושאלתי איפה הכיתה של נריה. לא ידעתי בודאות.
בסוף ראיתי את נריה על הדשא יושבת שם ומדברת עם חברות שלה.
"נריה?" שאלתי מהסס
היא הסתובבה.
"מיכאל! מה אתה עושה פה? איך נכנסת?"
"רואה מה זה?!"
התנשקנו והיא הכירה לי את ענת.
"היי, מיכאל"
אמרתי וענת לחשה משהו לנריה.
"בלי סודות בחברה" אמרתי להם
"טוב, היא רק אמרה שמצאתי לעצמי חתיך מהלך"
"ברור"
חייכתי ונישקתי עוד פעם את נרייה.
"יש מצב את מביאה לי את המשקפי שמש שלך ופתק צהוב של אישור?"
"למה?"
"לצאת מפה"
"טווב."
נריה נתנה לי יד והלכנו לכיתה שלה. היא הביאה לי את המשקפי שמש שלה ופתק שיחרור.
"תודה שבאת"
"בכיף" אמרתי והלכתיי..
שמתי את המשקפי שמש ואת הקפוצ'ון והלכתי לשומר.
"תוריד את המשקפי שמש, אין פה שמש" אמר
"עזוב, אני ככה הולך עכשיו"
"תראה לי שיחרור"
הראתי לו והוא ישר קלט מי אני.
"צוחק עלי נכון?" הוא הוריד לי את המשקפי שמש.
"אתה כרגע הגעת לפה!" אמר לי
"נכון, אני בכלל לא מהבית ספר הזה"
"מה?!"
"כן, ואני מאחר לבית ספר שלי"
"אדוני הצעיר, איך השתחררת מהבית ספר שלך?"
"אממ..."
"עוף מפה, ושאני לא אראה אותך עוד פעם!" אמר השומר והעיף אותי החוצה.
חזרתי לבית ספר והפעם השומר לא נתן לי להיכנס..
מלא ניידות, אמבולנסים, מכבי אש ומלא שערוריה היה.
"מה קרה פה?" שאלתי
"פצצה באחד התיקים" אמר השוטר.
"נפצעו?" שאלתי
"כן, אחת בשם .. נו איך קוראים לה.. מאיה ואת השם משפחה אני לא זוכר."
"מה?!"
"כן"
היתקשרתי מהר למאיה.
מזכירה קולית.
"זה לא יכול לקרות" לחשתי ודמעות זלגו על עייני.
_____________________
מקווה שאהבתם, זיו. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
