"נו, תוצאות?!" הייתי בלחץ
"כן"
"טובות!?"
"לא" אמר בלחש.
"מה?" שאלתי אותו בלחש גם
"קומה"
________________________________
מנקודת המבט של מיכאל.
אמרתי לה שהיא בקומה. בכיתי בלי הפסקה, לא יכולתי. "אחותי התאומה בבית חולים בגללי!!"
"זה לא בגללך מיכאל!! לא היה לך שום קשר לזה!" נריה ענתה
"היה!! עם לא הייתי הולך אליך, עם הייתי לוקח איתי את התיק!" בכיתי
"מה קשור התיק שלך!?"
"עזבי נריה! אני לא יכולה לדבר בי!" ניתקתי עם דמעות. ההורים באו
"מיכאל!" אמא צרחה
הסתכלתי עליה ולא אמרתי כלום
"איפה מאיה?" שאל אבא
"בחדר" אמרתי והצבעתי עליו.
הם רצו לחדר. האחות עצרה בעדם.
"מי אתם?" שאלה
"ההורים שלה!!!" צווחה אמא
"כנסו, וסליחה" אמרה האחות והפשילה מבט
"זה בסדר" ענה אבא ונכנס אחרי אמא.
הלכתי לשם גם אני
"סליחה אדוני, אתה לא יכול להיכנס"
"אני אח שלה"
"שהוריך יצאו, תיכנס"
"בחייאת!! אני אח שלה! אין לך נימוסים?! עם אח שלך יהיה בקומה, לא תירצי לראות אותו?!"
"אני מצטערת, יש יותר מידי והיא לא בקומה.." אמרה האחות כמופתעת.
"מה זאת אומרת לא בקומה?" הורדתי את הטון
"זאתי שלידה, בקומה." ענתה
"מה?!?!?!?1??!" צעקה אמא
"שקט!" ביקשה האחות "היא לא בקומה, היא ישנה, היא סך הכל שברה את הרגל ונקעה את היד"
חייכתי
"ואני חשבתי שהיא בקומה, טיפש אני!" אמר אבא
"לא רק אתה, גם אני!" עניתי וחיבקתי את אמא.
"שקט, היא התעוררה" אמרה אמא והסתכלה.
"מאיה, את בסדר מתוקה?"
"כן, אמא"
הייתי מאושר, היא ענתה! היא דיברה אלינו
"את עייפה?"
"מאוד" אמרה
"לכי לישון, אנחנו נחזור מאוחר יותר" אמר אבא וליטף את שערה.
יצאנו מהחדר והתקשרתי לנריה.
"נריה?!"
"מה?"
"היא לא בקומה!"
"מה?!"
"כן!! אני התבלבלתי"
"איך אפשר להתבלבל בעינין כזה?!"
"זאתי ששכבה לידה בקומה! מאיה רק שברה את הרגל ונקע ביד"
"יצאת בזול מה?"
"כן.. תקשיבי לגבי היום, אני עדין לא אוכל לבוא"
"ברור, לא ציפיתי אפילו"
"מעולה, אני צריך לנתק, ביי"
"ביי"
ניתקתי.
נקודת המראה של נריה
"יופידו, היא לא בקומה!!"
צעקתי אחרי שיחת הטלפון המוזרה הזאתי.
"מי?" שאלה המורה שבידיוק נכנסה לכיתה
"לא משנה, ביי זאתי לא הכיתה שלי" המצאתי שקר כדי להימלט
"נריה, חיזרי הנה! שבי במקום ונתחיל בשיעור"
"אוף"
קיבלתי SMS מערן
-מי לא בקומה? מאיה?-
עניתי
-כן, היא שברה רגל ונקעה את היד-
הוא החזיר
-איך את יודעת?-
עניתי
-סיפור ארוך-
"נריה וערן!! למרות שאתם לא מעבירים פתקים אני יודעת שאתם מתכתבים. אז אני אשמח לראות אותכם מחר נשארים שעתיים פה, עכשיו צאו מהשיעור"
"ייייש" צעקתי, לקחתי את הדברים ורצתי החוצה.
רצתי למדרגות
ניתקתי באחת המדרגות והדרדתי
"אההההההההההההההההההההההההההההההההההה!" צרחתי
מישהו שלא ראיתי בא לעזרתי. הוא עצר אותי.
"תודה לך"
"בבקשה"
"היי, ערן!"
"כן זה אני"
חייכתי , זה הצחיק אותי.
לאחר מכן, התיישבנו על המדרגות והתחלנו לדבר. על הכל, סיפרתי לו איך אני מכירה את מאיה והוא סיפר לי איך הוא הכיר אותה בכלל, גם אני סיפרתי לו על מיכאל והכל.
"___________________________" אמר ערן.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!" צרחתי בתוכי ורצתי משמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור סינדרלה [;