"בוא שניה נבדוק מה זה" אמרתי לו ומשכתי אותו לכיוון הבניין.
"אמ.. טוב.." הוא אמר
"שש..... מה זה? שני אנשים? אהה חחח זה סתם זוג שמתנשק.." צחקתי
באתי להסתובב עד שקלטתי מה ראיתי
הסתובבתי בצעקה
"דור!?"
"מה.. מה... מה את עושה פה?" דור שאל בגמגום
"מה אני עושה פה?? אתה עוד מאז לשאול אותי שאלה כזאת?!" צרחתי עליו
"שרונה, עזבי אותו, בואי נלך מפה" תומר אמר לי בלחישה
"אני לא הולכת לשום מקום!!" צעקתי
"דור! תסביר לי עכשיו מה זה צריך להיות!!" צעקתי על דור
"אמ.. אמ... בובה תקשיבי שניה.." דור המשיך לגמגם
"תפסיק לגמגם! ואל תקרא לי יותר בחיים בובה!" כבקר היו לי דמעות בעיינים
פאקינג חצי שנה!! וככה הוא מתנהג! כבר לא ידעתי מה לעשות, או לחשוב.
דור התקרב אלי והניח את ידו על פני
"על תגע בי חתיכת.." צעקתי
העפתי לו סטירה כ"כ מצלצלת שהוא היה בשוק.
הסתובבתי בסערה ומשכתי אחרי את תומר
אחרי שהתרחקנו קצת מהמקום תומר הסתובב אלי ונעמד לפני.
"את בסדר?" הוא שאל וליטף את לחיי
"כן" עניתי בשקט.
*שתיקה*
"לא!" צעקתי "אני לא בסדר!" אמרתי בבכי ונפלתי לזרועותיו של תומר
הוא החזיק אותי ופשוט חיבק אותי ונתן לי לבכות
עמדנו ככה לפחות חצי שעה.
"את בסדר?" תומר שאל והרים מעט את פני לגובה העינים שלו.
"כן" אמרתי בביטחון.
למחרת אמרתי לאמא שאני לא מרגישה טוב ולא הלכתי לבצפר.
בסביבות השעה 15:00 היה לי טלפון.
"שרוני! מה קורה בובה? למה לא באת היום?" זאת הייתה יעלי.
סיפרתי לה הכל והיא הקשיבה בשקט.
"ואיך את מרגישה?" היא שאלה
"הרבה יותר טוב" עניתי בקצרה.
סיימנו את השיחה ומיד אחריה, עוד צלצול.
"היי שרונה, איך את מרגישה?" הפעם זה היה תומר
"היי! אני מרגישה בסדר, סתם לא התחשק לי להגיע היום לבצפר.." עניתי
"תגידי, את רוצה שאני אבוא אליך?" הוא שאל
הייתי בשוק
"אמ.. כן..." עניתי בגמגום
"מצוין אז אני בדרך אליך" הוא אמר וניתק
אחרי כמה ד' שמעתי רעשים מבחוץ
"איך אתה מעז לבוא לפה בכלל?" אמר קול אחד
"מי אתה שתגיד לי מה אני יעשה ולא יעשה??" הקול שני נשמע תקיף
"אחרי מה שעשית לה אתה בכלל לא צריך לבוא לפה" הקול הראשון אמר
"תשתוק, היא תסלח לי. אתה בכלל לא מכיר אותה" הקול השני אמר.
התחלתי לזהות את הקולות
ירדתי למטה ופתחתי את הדלת.
"מה אתה עושה פה?!" צעקתי
"לך מפה, אני בכלל לא רוצה לראות את הפרצוף שלך!" המשכתי
"בובה חכי שניה, תני לי רגע להסביר".. דור אמר בשקט
" שמעת אותה, לך!" תומר נקט עמדה.
"אתה תשתוק!" דור צעק עליו
"דור! לך!" צעקתי על דור בחזרה
דור הסתובב והלך
זה היה רגע הזוי
תומר נשאר אצלי, דיברנו צחקנו אכלנו, בערב הוא הלך.
יום למחרת הלכתי לבצפר.
בהפסקה דיברתי עם יעל. פתאום דור הופיע מאחורי וחיבק אותי
"מה אתה חושב אתה עושה?!" צעקתי והעפתי לו סתירה, בכלל לא רציתי לראות את הפרצוף שלו. כ"כ כעסתי עליו.
"בובה... נו מה? עכשיו תכעסי עלי לנצח?" הוא שאל בתמימות
"כן" עניתי בקור והסתובבתי שוב ליעל.
"מה? כבר יש לך מישהו אחר??" דור שאל.
"מה זה עיניינך בכלל??" התחלתי להתעצבן.
הוא התסכל לי בעינים ואני רק החזרתי לו מבט קודר.
הוא הסתובב והלך
בשמך שאר היום דור לא התקרב אלי.
לקראת סוף ההפסקה השניה ליאת, מישהי מהכיתה שלי נכנסה בסערה לכיתה ואמרה: "בואו מהר! בואו מהר! שני בנים ממש הולכים בחוץ מכות! צריך להפריד בינהם!"
כולנו רצנו החוצה
כשהגעתי למקום קפאתי
אלה היו תומר ודור
שניהם חבולים בכל הגוף.
הם היו קפואים במקום ורק הסתכלו אחד לשני בעיינים.
"אתה לא תתקרב יותר לחברה שלי ברור??" דור צעק על תומר
"חברה לשעבר!" תומר צעק עליו,
"זה לא נגמר עד שאני אומר שזה נגמר!" דור צעק בחזרה
הייתי בשוק
מה הולך פה לעזאזל?!
"טוב אין לי כח לשטויות שלך, היא עזבה אותך, יצאת זבל, תתמודד עם זה" תומר אמר לדור
תומר הסתובב ללכת ואז דור תפס אותו בחולצה, סובב אותו עליו ופתאום, הוא שלח יד לכיס והוציא סכין קפיצי.
"דור, מה אתה עושה?!" צעקתי עליו
הוא לא ענה, הוא החזיק היד אחת את תומר נוביד השניה את הסכין
"דור, תעזוב את הסכין!!!" צרחתי
הוא ממש לא שמע אותי. הוא רק קיחב את הסכין לבטנו של תומר.
ופתאום
"אהההה" -צרחה-
"דור לאאא!!!" צווחתי!
נפלתי על ריצפה ונקעתי מבכי.
עד כאן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יוספה.