god is just a kid with a magnifying glass

זה שוב קורה... כבר לא עליז כמו פעם (לא לא הומו) לא שמח, כול הזמן עצוב נמצא בדיכאון, עייף לא נחמד. אני לא רוצה להיות פה... אני רוצה להיות שמח שוב לצחוק, אני רוצה אותה רק אותה אני לא יודע מה הולך, אני שונא להיות במצב הזה... אני כולה ילד, מה צבא נתקע ככה?! לא. ת'אמת לא אכפת לי צבא... רק עוד זמן לחשוב במילא לא עושים שמה כלום... אבל למה? מה עשיתי רע?... למה אני ככה? למה אני מרגיש כאילו אני רוצה פשוט למות להעלם, לא להיות פה יותר. אולי זה בגללה? אבל היא עושה לי רק טוב, כול פעם שאני רואה אותה אני מרגיש הכי טוב בעולם =\ אין הסבר מדויק, אבל זאת אהבה אני מרגיש את זה באופק... אני מרגיש שהיא האחת, אני בטוח בזה.

אבל אני רוצה להיות שמח אני רוצה לצחוק. זה שאני מחייך כשחברים שלי איתי זה חיוך מזוייף שאני צוחק איתם זה לא בגלל שאני שמח זה משו אחר שגורם לי להיות ככה... אבל כול השאלות זה פשוט למה... למה להיות כזה אם אפשר להיות אחר אבל אני תמיד בוחר בדרך הקשה... ללכת ראש בראש. ככה אני... למה אני בכלל כותב פה שאני רוצה למות?! אין לי מושג זה מין מקום מחסה שכזה... לשתף את המעט שבאמת קוראים פה...

אני לא רוצה להיות ככה. אני לא יודע מה אני רוצה אבל מה שאני רוצה אותו אז שיהיה עכשיו =\ אולי זה בגלל שלקחו לי את האופנוע? שאין לי איך לצאת מפה כשצריך בלי להגיד לאף אחד? פשוט לקחת ולסוע? אין לי מושג אבל אני פשוט רוצה שמשו יקרה...

אני לא מחפש אקשן אני לא מחפש כלום, אני רק מחפש את הדרך שבה היא באמת תיהייה מרוצה?

איך אפשר לשאול כול כך הרבה שאלות שאין עליהן מענה... או שאני צריך למצוא את התשובות לבד?

אני צריך קפה, קפה חם... אני קופא מקור אבל אני לא חולה, לכולם חם ולי פשוט קר, קפוא, קר כמו גופה. אני רוצה להרגיש אותה מחבקת אותי מגנה עלי מפני הקור העז שתוקף אותי. לצעוק הצילו יעזור?! אף אחד במילא לא יקשיב.. איך הגעתי למצב הזה שאפילו עם החבר הכי טוב שלי אני לא מדבר... פשוט אומר "יאללה מתקפלים ולא עושים שומדבר יותר" זה פשוט לא אני. זה מישהו אחר בתוכי... החלק המבוגר בתוכי. זאת פשוט התבגרות? ככה זה באמת נראה? פשוט לעזוב הכול ולברוח לכמה ימים? לא חבל? אני רוצה להיות עם כולם, נראה לי...

אחד השירים שאני הכי אוהב ותמיד מרגיע אותי אז חשבתי על לחלוק איתכם...

http://youtube.com/watch?v=q233CxlIZtk

I feel there is nothing I can do, yeah

I watched the world float
To the dark side of the moon
After all I knew it had to be
Something to do with you
I really don’t mind what happens now and then
As long as you’ll be my friend at the end

If I go crazy then will you still
Call me Superman
If I’m alive and well, will you be
There a-holding my hand
I’ll keep you by my side
With my superhuman might
Kryptonite

You called me strong, you called me weak,
But still your secrets I will keep
You took for granted all the times
I never let you down
You stumbled in and bumped your head,
If not for me then you'd be dead
I picked you up and put you back
On solid ground

If I go crazy then will you still
Call me Superman
If I’m alive and well,
Will you be there a-holding my hand
I’ll keep you by my side
With my superhuman might
Kryptonite
Yeah!!

If I go crazy then will you still
Call me Superman
If I’m alive and well, will you be there
Holding my hand
I’ll keep you by my side
With my superhuman might
Kryptonite

אז ככה... כמה שלא יגידו לכם וכמה שלא תתעצבנו על האנשים האלה זה נכון, אם שותים לא נוהגים... גם אני חשבתי ככה עד יום שישי, וואלה היה כיף דחפנו בירות שמענו מוזיקה עישנו נרגילה וסיגריות... היה נהדר אבל עד שזה הגיע לאופנוע ולרכב של חבר שלי. שמה זה הפסיק להיות כיף התחיל להיות מפחיד, ממש בתחילת הערב שעתיים אחרי תחילת ה"מסיבה" שבעצם הייתה מסיבת יומולת לחבר שלי, בן, מזל טוב אחי ומצטער. אז נחזור... בתחילת הערב חברים שלי באו ולקחו אותי ועוד אחד לאכול משו בעיר הקרובה [עפולה] היו להם 2 מכוניות ככה שזה יוצא 2 אנשים בכול אחת, אז אני תפסתי 3 בירות ויאללה לאוטו הרי לי זה לא יכול לקרות... אז חבר שלי שנהג לקח אחת אני לקחתי ואחד מהחברים במכונית השניה שאני עדיין לא יודע מי מהם שתה אבל אני בטוח שאותו אחד שהתחיל איתי ת'מסיבה כבר תידלק משו כמו 2 וחצי ליטר בירה, אז ככה בדרך חבר שלי חבר שיהיה חכם לנסות לסגור כמה שיותר עם האוטו בגלל שהכביש פתוח אז לקח לו בערך 22 שניות להגיע למהירות של 190 קמ"ש על כביש ריק... כע זה היה כיף ומפחיד בוא זמנית אבל הייתה לי הרגשה ממש מוזרה כשהגענו לעפולה אז שאני עוד יחזור לשם באותו יום אבל חפיף, אמרתי לעצמי סתם תחושת בטן... אז אכלנו שתינו וחזרנו וכמובן שוב בדרך חזרה חבר שלי אומר לי "אז מה? הפעם אני סוגר גם 200?" ואני אומר לו "הפעם אתה לא לוחץ אני עוד רוצה להגיע בחיים הביתה" וזה מה שהיה. הגענו ומצאנו עוד כמה שהצטרפו ל"מסיבה", טוב סבבה מה אני יגיד? לא מסיבה שלי... רק החדר שלי. ואחרי הכול כולם היו בחוץ ככה שלא היה על מה להתלונן.

עכשיו השעה קרוב לחצות... אני אחרי משו כמו 3 ליטר בירה כולם מרוצים מעשנים כמו קטרים או וואטאבר, קיצר הנאה. אני חשבתי לעצמי, וואלה יש לי פה אופנוע אז למה שאני לא יעשה סיבוב לכמה אנשים וככה היה.. הצעתי לכמה אנשים והם רצו והכול היה טוב ויפה כולם נהנו הרגשתי פיכך לחלוטין אולי מידי פעם שניה של אי ריכוז אבל בכול זאת אמרתי לעצמי שאני רואה כמו שצריך ושולט במצב... עכשיו השעה קרוב לאחת בלילה יום שבת והחלטתי לנסות להרים גלגל קידמי עם מישו מאחורי כי את זה עדיין לא הצלחתי.. אז חבר שלי עולה ומנסים פעם אחת מתרומם מעט מעל הקרקע, פעם שניה מתרומם יותר ואז הוא אומר לי "אתה משוגע אתה עוד תהרוג את שנינו" ואני אמרתי לו "אני יודע, בקצב הזה אני עוד יגיע לבית חולים היום." אז עכשיו השעה 1:27 בבוקר יום שבת ואמרתי לעצמי עוד סיבוב קטן למעלה ואני חוזר אז נסעתי לאט לאט [30-40 קמ"ש] למעלה וחזרתי למטה לכיוון החדר נסעתי סביבות ה-20-25 קמ"ש והייתה גבשושית אז התרכזתי בא וכשעברתי אותה פתאום שמתי לב למישו שנעמד באמצע הכביש ואני מתוך רפלקס לוחץ קלאץ' ובלם קידמי ומסובב את ההגה לכיוון הנגדי של האדם, הגלגל הקידמי ננעל והחליק ואני איתו ומנסה להשתלט על האופנוע אבל מאוחר מידי אני מרגיש את הסנטר שלי פוגע בתוך הכביש אבל אני לא מרגיש כאב אני רק מרגיש את החום של המנוע של האופנוע ששוכב עלי שהוא עדיין פועל... אני קולט את החברים שלי בזווית העין רצים אלי כדי להוריד ת'אופנוע ממני ולהביא אותי לחדר לראות מה קרה... וכן הייתי בלי קסדה או כול מיגון אחר.

טוב אז ככה נפתח לי הסנטר פצעים וחבלות מעל הסנטר טיפה בעצם כוסיות [WTF?!] יד שמאל, כול ברך שמאל נפתחה ובקרסול שמאל. עכשיו השעה 1:40 חברים שלי החליטו שאני צריך מיון אז בלי פניה אי אפשר אז הלכו לבית הבראה אצלנו ונתנו לי טיפול ראשוני ואז נסענו למיון בלי שום הפניה, בכול זאת קיבלו אותי בלי בעיה... עשו לי צילום בברך אמרו שאין כלום כנראה.. עשו לי הדבקה בסנטר.. וואי זה אחד הכואבים.. בחיים אל תנסו וצילום לסת.

קיצר תלמדו מטעויות. לא נוהגים שיכורים. תודה שקראתם אם קראתם.