אין לך לאן לברוח

נסעתי לת"א עם ההורים,ובדרך חזרה שמעתי מוזיקה והיה קצת משעמם.

אז החלטתי לעשות משהו שאני לא אקיים,והאמנתי שזה לא יצליח -

לומר לעומר [שם בדוי] שאני אוהבת אותו לפי צבע המכונית הבאה.

אז חשבתי לעצמי: אם צבע המכונית הבאה יהיה שחור,אני אגלה לעומר שאני אוהבת אותו.

חיכיתי,ושום מכונית לא באה.

פתאום הגיחה מצד שמאל מכונית שחורה.

נדהמתי.

טוב,זה סתם פוקס.

אם תבוא מכונית לבנה אני אומר לו.

באה מכונית לבנה.

עדיין האמנתי שזה צירופי מקרים.

אם תבוא מכונית כסופה אני אגלה לו.

לא באה שום מכונית.

נרגעתי והתרווחתי במקומי,וברגע שהסתכלתי בחלון,

באה מכונית כסופה.

אמרתי מכונית גדולה לבנה,

באה מכונית גדולה לבנה.

אמרתי כסופה,

באה כסופה.

ככה זה המשיך עד לרגע מסוים שאמרתי מכונית כסופה קטנה ובאה לבנה.

התאכזבתי מעט,יש לומר,אבל נרגעתי.

אחרי המכונית הלבנה הגיחה לה אט-אט,כמו מתביישת שלא הגיעה,

מכונית כסופה קטנה.

הו,עכשיו את באה?!

בכל אופן,אני לא אגלה לו.

כמו שאמרתי בפוסט הקודם-קודם [נדמה לי...]

זה יהרוס הכל.

~~~~~~

אבא שלי כמעט שרף בטעות את הבית היום.

הוא הדליק את האש הגדולה בכיריים והמחבת פתאום העלתה אש.

אש כתומה וגדולה.

נבהלתי.

אבא שלי התרחק,ואיכשהו הצליח לכבות אותה.

אז אנשים - תיזהרו עם הכיריים הגדולים ומחבתות זולות!