השבוע הראשון נגמר, היה מצחיק, מעצבן, משעמם ומעניין ביחד.

אז ככה, נמאס לי שכל הבצפר שלי הוא ערסים ופרחות.

במיוחד נמאס לי מערסים שחשים את עצמם.

כן, אני חצי אשכנזי, מה לעשות? אני לא בוחר את העדה שלי.

איכסה, הם מגעילים, הם גזענים, הם הדבר האחרון שהייתי רוצה להיות לידו.

היום היה לי שיעור לשון שהשאיר בי צלקת לחיים, בחיים לא הרגשתי ככה.

המורה באה וניסתה להיות נחמדה, וכרגיל כל הכיתה התחילה להתפרע.

היא כמעט נשברה, וראיתי את הסבל שלה. לא הבנתי למה היא כ"כ מופתעת, הרי היא התמודדה עם כיתות כאלו כל חייה כמעט.

ואז היא הסבירה: "בבקשה, אני הלכתי לישון ב-3 וחצי בלילה, הבן שלי נפגע מטנק והוא בבית חולים בצפת, אני קמתי היום ב-7 ואני כל הבוקר על קפה, אני פה והראש שלי חושב עליו, כוכבה (המנהלת) אמרה לי שאני לא חייבת לבוא, אבל רציתי להכיר אתכם לשיעור הראשון. תנו לי בבקשה להעביר את השיעור הזה."

כמובן שזה לא עזר, וכמובן שהפריעו עוד פעם. אני כ"כ ריחמתי עליה, שזה היחס שהיא קיבלה מאיתנו.

אין לי משהו נגד הכיתה שלי (אולי נגד כמה תלמידים), אבל היא מסכנה, לא יכלתם להיות בשקט לשיעור אחד?

(כמה קווים אני עושה O:)

שיעור פיזיקה זה שיעור כ"כ משעמם, אף אחד לא אמר לי שזה קשור למתמטיקה.

גם שיעור מתמטיקה זה משעמם. כמובן שבהיסטוריה על השיעור הראשון ידעתי כבר את כל החומר למבחן XD.

ורחמים קורע אותי כל שיעור ושיעור, בסוף אני איחנק מצחוק בגללו.

בכל מקרה שנה הבאה אני עף משם.

עריכה כמו שדנה לימדה אותי לעשות:

בא לי גיטר הירו, כמה זמן זה כבר התעכב :@?