המחנכת נכנסה לכיתה, זה לא היה רגיל כי היה צריך להיות לנו שיעור אנגלית, אז הבנתי שמשהו קרה.

"אח של קורל מת אתמול לפנות בוקר בתאונת דרכים".

כל הכיתה הייתה בהלם, אני לא הכרתי אותו, אבל לאבד אח זה נורא, לפעמים אחים הם יותר קרובים אפילו מההורים.

במשך חצי שעה מהשיעור, דיברנו על זה.

זה אולי היה השיעור הכי קשה וכואב שהיה לי בכל שנות הלימוד שלי.

היועצת הייתה בשיעור, וכמה ילדים סיפרו על אנשים שמתו להם, ועל אח של קורל.

הקטע הכי כואב היה כנראה כשמישהי התחילה לבכות שהיא סיפרה על בן דוד שלה.

מיד אחרי השיעור חזרנו ללמוד בנורמה רגילה.

כעסתי על זה, איך אפשר לחזור ללמוד אחרי בשורה כזאת?

אני לא יכלתי להתרכז בשיעור אנגלית, הרגשתי נורא.

ורחמים העלה לי קצת את המורל, אבל עדיין חשבתי על זה.

לאבד אח, לאבד אדם קרוב, רק בגלל איבוד שליטה בכביש..

זה היה יום מדכא מאוד, וכפו עלינו ללמוד, שנאתי את המורות בגללם.

ועוד דוגמה של כמה אנשים יכולים להיות רעים, כשכמה מהילדים ניצלו את המוות שלו רק בשביל לצאת מהשיעור, כדי "ללכת להלוויה".

מחר אני בא לנחם אותה, ועדיין אני לא יודע מה להגיד לה.

אני מקווה שיהיה בסדר..

יהי זכרו ברוך.

יא חתיכת מגעיל, תפסיק לחשוב שכולם עבדים שלך.

תעשה את העבודה שלך לבד ותעזוב את כולם!

אתה לא שם לב כמה אתה שנוא על כולם?

אני חסמתי אותך, אני מסנן אותך, וככה גם אחרים.

למה אתה עושה את זה? משהו השתבש במוח שלך?

כל הרמאות הזאת שאתה עושה, חושב שזה ייתן לך משהו.

אתה חרא בנאדם שחושב שכל הבנות מתות עליו.

אז יש לי משהו להודיע לך, הן לא!

הן שונאות אותך, וגם בגלל האישיות שלך, אבל בעיקר בגלל הפתטיות שלך.

אני לא מאמין שחשבתי שנהיית בן אדם בחופש, זה כל כך לא נכון.

אתה נשארת אותו בן אדם מגעיל ופתטי, בדיוק כמו תמיד.

אני מאחל לך שתישאר אותו בן אדם גם בעתיד, כי יום אחד זה יחזור אליך כמו בומרנג.

ואולי, אולי תשתנה, ותבין כמה מה שאתה עושה הוא נורא. אבל אני סקפטי.

אני מאמין שלא יותר מדי אנשים יקראו את הפוסט הזה, כי כותרת בשם "פאק, התחשמלתי" מושכת יותר כניסות מהכותרת הכה נפוצה בימים אלו "ערב ראש השנה + סתם צהריים", לא שאכפת לי יותר מדי מכניסות, זה סתם משהו שחשבתי עליו XD.

אני אתחיל במשהו שמח, השגתי עבודה [יהיי!], או יותר נכון חזרתי להוציא כלבים.

זאת שמעסיקה אותי יוצאת שוב לחופשה ואני מוציא לה את הכלבים ודואג שהם לא ימותו מרעב, תמורת 120 שקל לסופ"ש.

120 זה כסף לא רע, אפשר לקנות שתי אלבומים, ואם הכסף מעבודות קודמות שלי יש לי מלעעעע כסף XDD.

ואני ממשיך במשהו עצוב, ארוחת ערב ראש השנה (תביאו לי מישהו שאוהב את הסיוט הזה).

כל שנה אותו דבר, זה יהיה בבית של סבתא שלי.

האוכל בסדר, וגם הסבתא (זה נשמע מוזר XD), אבל הבני דודות/בנותדודות אממ.. איכסה.

הבניבנות דודות הם/הן נבחרת של ערסים/פרחות, וזה פשוט סיוט לעבור איתם את ראש השנה ואת פסח.

השנה באנו, עשינו את הקידוש הזה אכלנו בלהבלה (התסריט המוכר), אבא שלי כרגיל ניסה למשוך צומי ע"י בדיחות גרועות (וגם די הצליח), אכלנו אוכל יאמ, וכדומה.

תמיד אחרי הארוחה אנחנו הולכים לבית של דודה שלי, שהוא לא רחוק מהבית של סבתא שלי.

יש לה בית מגניב וענק, וכל כמה בני דודים תפסו קומה.

אני, אח שלי ובן דוד שלי תפסנו את המרתף, אח שלי ובן דוד שלי שיחקו כדורגל ואני ישבתי בספה ושמעתי MP3.

ככה זה היה עד שהלכנו הביתה, וזה היה נחמד יותר מפעמים קודמות, כי פעמים קודמות כולם היו במרתף וזה היה מעצבן.

למחרת הייתה ארוחת צהריים עם הצד המשפחתי האהוב עליי.

זה היה אצל דודים שלי מצד האבא, ודוד שלי תמיד מביא באיזו הברקה באוכל.

לפעמים זה טוב, לפעמים רע (פעם אחרונה זה היה ארנב על האש :S).

הפעם הוא עשה חומוס, וזה היה טעים.

והיה משהו מצחיק, בצד של אבא שלי לא מתחילים לאכול עד שכולם באים, ואחד איחר בהמון, ואני ואח שלי איבדנו תסבלנות.

הלכנו ולקחנו צלחות, אח"כ הצטרף אלינו האח הגדול שלנו, בן דוד שלנו, לאט לאט כולם הצטרפו ובסוף האחרונים הגיעו XDDDD.

הלכנו עם טעם טוב, היה נחמד, היה מצחיק וכדומה.

זהו סוף הפוסט, שנה טובה D=

*שימו לב! פוסט זה גדוש במילים דוד, דודה, בן דוד, בני דודים וכדומה.

רע לי.שוב.