אני סוג של מאבדת את עצמי ברגעים כאלה
אני זקוקה נואשות למסגרת שתרים אותי ותבנה אותי ותעצב אותי
זה מגוחך עד כמה שבן אדם אוהב את החופש שלו
כמה שבן אדם אוהבת לעשות רק מה שהוא רוצה לעשות
אבל בכל זאת זקוק למקום כזה שידריך אותו איך לעשות את הדברים האלה
זה השלב הזה בחיים שאתה בין לבין
בין הילדות לבגרות
בין האחריות לחופש
בין האהבה חסרת הגבולות
ללבד.
אם רק היה לי קצה של חוט, איזה רמז קטן לדעת מתי כל זה יחלוף
זה מגוחך שאני תולה תקוות במשהו שאני אפילו לא יודעת אם הוא קיים
אבל אני רוצה להאמין שהוא קיים, אני צריכה להאמין
גם זה נמצא אי שם, בין לבין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
