"בקרוב" אהבה.

ממש לפני כמה דקות סגרת את המחשב ונשכבת לישון, כשאחיך ממש לידך משמיע רעשים ולא נותן לך להרדם בשקט. הטלוויזיה על מיוט וברקע משחק כדורגל, או אגרוף, רק לעולם לא כדורסל. הפסקתי לשאול למה. אולי התגעגעת לפורנו אתה פותח אותו בדיוק עכשיו. בכל זאת, זאת השעה המושלמת, בדיוק כשהועפת מהטורניר, הפסדת עוד כמה שקלים בפוקר והרווחת עוד קצת עצבים... בטח בעוד כמה דקות, בדיוק ברגע שכבר תסגור את הכל, גם את העיניים ותצליח להרדם, הקטן יתחיל לבכות והכל יתחיל מחדש...

אני רק תוהה איך כל זה היה נראה אם זה לא היה נגמר.

שנינו היינו ערים במיטה, הטלפון מצלצל, אני עונה, אתה אומר שאתה מתגעגע ואולי אני אקפוץ.. אני קופצת מהמיטה, מתקלחת, מתפנקת בקרם גוף שלא שמתי מאז, לובשת את הג'ינס הכי יפה שלי, לא חשוב שגם ככה תוך שעה אני עוברת לפיג'מה, גונבת את המפתחות מהקומה למעלה ויוצאת. הדרך כל כך ארוכה ואני עוד דקה נרדמת על ההגה, אבל הנה המחלף שלך! 7 דק' אני מגיעה. אני חונה, רצה למעלית,  מסדרת בפעם האחרונה את השיער ומוחקת את השפתון שאתה שונא. סופרת את הצעדים, מתקתקת בדלת למרות שברור לי שכמו תמיד, גם הפעם לא תהיה תשובה. אני נכנסת, רצה לחדר שלך ומתישבת על המיטה. אתה באותה התנוחה הקבועה, המחשב הנייד על הכרית הגדולה שאתה כל כך אוהב, רגל שמאל מקופלת ויוצרת לי את המקום המושלם ליד הקיר. אני קופצת לשם, מחבקת אותך שעה והלב סוף סוף מוצא מנוחה. אתה תמשיך לכתוב ואני אחזיק את עצמי, רק שלא ארדם. כמובן שלא אצליח ועוד לילה ביחד יירד לתימיון. אבל מה אכפת לנו בכלל, העיקר שאנחנו ביחד...

אלוהים, אם זה רק היה יכול לקרות. אפילו ללילה אחד...

אני מתגעגעת. והכאב הזה מרסק. 

אם זה רק היה נגמר באמת. אם הייתי מצליחה לשנוא אותך ולא לאהוב יותר מדי, גם עכשיו...

שמישהו יעשה שזה ייפסק. אני לא עומדת בזה יותר.