"חושב על אלוהים שנהיה זקן ועייף כי העולם שלו נהיה להפך ממה שהוא התכוון כשהוא ברא אותו."

ובסופו של יום או יותר נכון-בסופו של לילה,מה יצא לי מכל זה?מה זה יתן לי?

והרי זה ברור שזו שאלה רטורית ואני אענה עליה רק כדי להוכיח לעצמי פעם נוספת שאני סתם ילדה קטנה שהולכת לפי החברה המזורגגת הזאת ושיש לי עוד הרבה מה לעבור כדי לומר בביטחון:"התבגרתי!"
כי בעצם הכל שטויות והדבר היחידי שיצא לי מזה,זה מחשבות על מה היה קורה אם הייתי עושה ככה,ופנטזיות על איך הייתי רוצה שהדברים יתנהלו ולמה בעצם הם לא קרו(?),כי לא ידעתי איך להתנהג או סתם כי ככה אלוהים רצה.
ואני שלמה עם המילים האלו בלב שלם,אבל רק כאן,רק בראש.לא במעשים עצמם.אז מה כל זה שווה בעצם?
ויותר מכל אני מייחלת לרגע שזה באמת לא יעניין אותי.שלא יהיה אכפת לי ואני אוכל לצרוח את זה בלי "להתפדח".כי הרי כולם עושים את זה,אז איך אני לא?
ויש כאן יותר מדי סימני שאלה כי כמעט לכלום אין לי תשובה ואני סתם חיה באיזה סרט שאני איזה בוגרת שמבינה מהחיים שלה,ואני חייבת לצאת ממנו וכמה שיותר מהר כי ככה,אני לא אגיע לשום מקום.