מי שקורא מספיק זמן בבלוגי, וגם מי שרק נכנס - יכול לראות שכאן בצד יש רשימת פוסטים, ביניהם גם שני פוסטים המכילים משפטי "מכירים את זה", כפי שכיניתי אותם. חשבתי על זה לאחרונה, קצת יותר לעומק. חשבתי למה הייתי צריך לעשות את הפוסטים האלה.

אמרתי, אוקיי, אתה לא יודע להסביר לעצמך למה עשית את הפוסטים האלה. בוא נחשוב יותר גדול. למה, בכלל, פתחת את הבלוג הזה?

והגעתי למסקנה מסויימת, בסגנון 'החיים הם כמו'. סלחו לי על הקלישאתיות. אז, אתם בטח מצפים למשפט, הא? אז קבלו אותו -

כל פוסט בבלוג, המספר על חייו של בן אדם - הוא בעצם בדיוק כמו כל אחד מהמשפטים האלה, שכתבתי בפוסט 'מכירים את זה'.

לא הבנתם? הרשו לי להסביר.

היתרון העצום בבלוגים, הוא שאנשים שמעולם לא פגשתם או יצרתם איתם קשר, יוכלו להגיב על דברים שאתם כותבים, שאתם חושבים, שאתם מרגישים. בלי תגובות, בלוגים הם אינם בלוגים. הם סתם עוד יומן, רק בלי הדפים שנקרעים והעט שנמרח.

אולי אף פעם לא חשבתם על זה, אבל בלוגים הם יתרון עצום - זה כאילו שאתם יכולים לשאול אנשים נייטרלים ברחוב מה הם חושבים על דבר מה שתגידו, ושיענו תשובה כנה ואמיתית, בלי שום חשש ממוסכמות חברתיות וכו'.

אז, מה אני אומר בעצם? תציצו שנייה בשני הפוסטים האלה שכתבתי. לגבי כל אחד מ-30 המשפטים הקצרים שכתבתי שם, היה ניתן לפתח פוסט שלם, לפתח כל מיני תיאוריות ולהציג את דעתי המפורטת לגביהם. אבל אני בחרתי שלא. במקום לכתוב 30 פוסטים כאלה, עשיתי הכול מרוכז ויעיל יותר - הצגתי לכם כל מיני דברים שקורים לי, בחיי היום-יום, ורציתי שתגידו גם אני, תעודדו ותגידו לי שאני לא היחיד. הייתי צריך את זה. כולנו צריכים את זה.

ואני חושב, שכל מי שפותח בלוג כדי לספר על חייו האישיים, או אפילו רק להציג את דעותיו, צריך את זה. אחרת, הוא היה יכול לבחור בקלות בעט ובדף.

מה שכן, אסור שהדבר הזה יעלה לראש, עם כמה שזה מפתה. רק שלא נגיע למצב, שמי שמחליט בשבילינו את ההחלטות, מה שפוגע בנו או משמח אותנו, שקובע לנו את הצעד הבא, הן אותן תגובות אנונימיות, שיכולות להיות מתוקות ומעודדות, אך יכולות להיות גם מאוד אמיתיות וכואבות. הדברים שנאמרים לנו בתגובות הם פידבקים שלעולם לא נוכל לקבל מאדם שאנו מכירים, בגלל כל כך הרבה מחסומים שקיימים בין אנשים.

אני חושב שכל עוד לא לוקחים את זה לכיוון רע וקיצוני, כל משפט 'מכירים את זה' מורחב שנקרא בשפת הבלוגים פוסט, והפידבקים הנלווים אליו, הוא מתנה כנה שאין לה שום תחליף.