פוסט קצת נרקיסיסטי הייתי אומר, רציתי לכתוב גם את 10 הדברים שאני שונא בעצמי אבל אז הנושא החם השתנה.

אני מניח שזה פוסט עידוד עצמי או משהו, אחרי שהחופש מתחיל להדרדר מרגע לרגע... נשרוד את זה. אז, קבלו אותם:

1. אני מעריך מאוד את הדעות שלי, ויש לי דעות מוצקות ומגובשות.

אני חושב שזאת התכונה שהכי מראה אם לבן אדם יש אופי או לא. בן אדם חסר דעות הוא בן אדם מאוד רדוד מבחינתי, וגם אדם שקל מאוד לשנות את דעתו הוא לא אדם שהייתי רוצה להתחבר אליו. מה גם, שיש הרבה אנשים שלא בטוחים בדעות שלהם ומהססים לגביהן. ברוב הפעמים לי אין ספק שאני צודק, וברוב הפעמים זה גם מתברר כנכון, עם כמה שזה יהיר להגיד את זה. ברור שיש לזה גם צדדים שליליים, אבל התכונה הזאת זה דווקא משהו שאני מאוד אוהב בעצמי.

2. אני יודע להתנסח היטב.

יש הרבה מאוד אנשים שגם אם יש להם דעות או משהו לומר, הם לא יודעים להגיד את זה בצורה נכונה כך שהצד השני יבין אותם על הצד הטוב ביותר. אני חושב שזה משהו חזק אצלי, אני יודע להסביר את עצמי (בתוך שיחה רגועה, כמובן) כך שהצד השני באמת מסוגל להפנים ולהבין, ולעיתים אפילו להסכים איתי.

3. אני לא מניאק כמו כל שאר הבנים, אבל עדיין יש בי את התכונות של בן טיפוסי.

 אני לא אחד שינצל בנות, אני לא אחד שיהיה מניאק למישהי או ירתע ממנה במצבים קשים, אני הכי הטיפוס העוזר והמתחשב. אבל מתוקף היותי בן, גם אני חרמן מגעיל לפעמים, גם אני סובל בסרטים קיצ'יים יתר על המידה, גם אני לא מבין למה בנות בוכות כל כך הרבה ומדברות כל כך הרבה על רגשות.

האמת שהקטע הזה שאני נורא נחמד מדי לפעמים מערער אותי, אבל אני נאחז בתכונות שהזכרתי קודם כדי להגיד לעצמי שגם אני אחד שנכלל במשפט "כל הבנים אותו הדבר", באיזשהו מקום. תאמינו או לא, אבל זה הרגשה די נעימה.

4. אני אגיד הכול בפנים לאנשים שחשובים לי באמת.

אני לא אחד שייתן לחוסר נעימות להפריע לי להגיד את מה שאני חושב לאנשים שאכפת לי מהם ואכפת לי שיישמעו את דעתי. גם אם הם לא יקשיבו לבסוף למה שאני אומר (ולמרות שזה די מתסכל, בייחוד כשאתה אחד כמוני שתמיד בטוח שהוא צודק) אני איכשהו שקט עם זה שאמרתי את שלי, ואחר כך כשכל מה שאמרתי קורה אני צוחק ואומר "אמרתי לך".

5. אני שנון (?)

ואני אומר את זה בזהירות. אני אומנם לא אדם מצחיק בנפשי, אבל היו לי כמה יציאות טובות ברקורד שלי.

אבל אולי פשוט אין לי קנה מידה נכון, האנשים שאני מסתובב איתם מהכיתה הם בערך האנשים הכי לא שנונים שקיימים.

ויש גם את אחותי שצוחקת מבערך כל דבר שאני עושה, זה גם הרגשה נחמדה.

וגם אם אני לא באמת שנון, למי אכפת! זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי.

6. אני חכם (ולא רק בלימודים)

אני מוציא ציונים טובים בלי להתאמץ בכלל, לימודים אף פעם לא היה משהו שהיווה בעיה בשבילי. ציון טוב תמיד גורם הרגשה טובה.

מה שעוד יותר טוב הוא שבזמן האחרון הרגשתי שהרבה אנשים מבינים שאני קצת מעבר לזה, ואני מניח שיש לי גם חוכמה מסויימת בחיים. יצא לי להגיד כמה משפטים חכמים בחיים.

7. העיניים שלי

הן לא כל כך מיוחדות, כולה מן חום ירוק שכזה. אבל הקטע המגניב עם העיניים שלי הוא שהצבע שלהן תלוי באור שאני נמצא בו, ובאור חזק הן גם מנצנצות. אני גם אוהב את זה שהן יחסית גדולות. ובכלל, העיניים שלי הן אחד הדברים היחידים שאני אוהב בחיצוניות שלי, וצריך להיות פה גם משהו כזה...

8. כישרון הכתיבה שלי

משהו שגיליתי בשנה האחרונה. חיפשתי הרבה בזמן האחרון מה הקטע שלי. אני לא שר, אני לא מנגן, אני לא רוקד (), אני לא עושה סטנדאפ, וכשהחלטתי לא ללכת לתיאטרון כנראה שגם שחקן אני לא אהיה. לקח לי הרבה יותר מדי זמן להבין שכתיבה זה הקטע שלי. די  הזנחתי את זה בזמן האחרון, לא יזייק לי לכתוב משהו. הקטע הוא שאני באמת יכול להסתכל בסיפורים שלי, ולהגיד שזה משהו יוצא דופן, משהו שלא רואים כל יום. כישרון. סוף סוף מצאתי את הכישרון שלי...

9. אני בוגר מאוד וילדותי מאוד בו זמנית

אני יודע להיות סופר בוגר, אפילו יותר מדי בוגר לפעמים, "אבא" כפי שמכנים אותי. כיף לי להיות בוגר, כיף לי שצורת החשיבה שלי היא הרבה יותר בוגרת מילד ממוצע בגילי. אבל גם לא אכפת לי להראות ילדותיות עם כל זה, בעיקר בחיי המשפחה למען האמת. הקטע המתסכל הוא שההורים שלי שלא יצא להם לגדל עוד ילדים חוץ ממני ומאחותי, מסתמכים על הילדותיות המשפחתית שלי כשהם מגדירים אם אני בוגר או לא.

10. אני אוהב את עצמי, למרות הכול.

למרות ימים של דאון, למרות רחמים עצמיים, למרות כל מה שיש לכולם בעצם - אני יודע בדיוק מה אני שווה. אני אוהב את עצמי, את מי שאני, את איך שהתבגרתי ומי שהפכתי להיות, ואני לא מתבייש להגיד את זה. החלק הרע בתכונה הזאת, הוא שבשלב מסויים, היא יכולה להפוך להתנשאות על מי שאני מרגיש ששווה פחות ממני. ננסה לעבוד על זה.

מקווה שנהנתם

אורן.