במשך כל התקופה שחייתי ברמת גן, ילדותי כמובן, העניינים לא היו דינאמיים במיוחד. ילדים, נו.
ביום הזה, שלפני העזיבה לקרית אונו, חשבתי ואמרתי לכולם - מחר מתחיל חלק ב' בחיים שלי. לא היה לי מושג אז כמה צדקתי. כל אירוע שעברתי כאן עזר לי להתבגר ולהתפתח למי שאני היום.

מחר, מחר מתחיל התיכון. החלק השלישי והאחרון של הלימודים בבית ספר.
והיום, יש לי בדיוק את אותה ההרגשה ההיא כמו ביום ההוא לפני העזיבה, אני רואה איך הכול הולך להשתנות בזמן הקרוב, ולשם שינוי אני זה שיוזם אותו, ובמודע. יצאתי ממקומות שלא היו טובים לי, אוטוטו אני מתחיל לימודי תיאטרון במרכז הבמה, וכמובן מחר היום הראשון בלימודים. יצאה לי דווקא אחלה כיתה, יש גם כמה בנות שנראות שוות  אני מקווה שהטימטום שלי ירחם עליי קצת ולא יימנע ממני להכיר אנשים חדשים.
על מגמת תיאטרון, אגב, וויתרתי. החלטתי שכדאי לי יותר ללמוד תיאטרון מחוץ לבית ספר, במרכז הבמה כמו שאמרתי. מה גם שזו עוד הזדמנות להכיר אנשים.

בכיתה ה"עיונית" יש מחנך מגניב ביותר, שהוא במקרה גם סגן המנהל ויש עליו הרבה מחמאות. הקטע הפחות טוב הוא שבגלל שהוא בעמדה בכירה כזאת, הוא יקפיד יותר על תלבושת וכאלה...

על המורה למתמטיקה שלי, לעומתו, יש סיפורי זוועות מהגהנום. אלון קוראים לו, דווקא נשמע שם של נחמד, אבל כל מי ששאלתי אותו עליו עד כה אמר משהו כמו "משתתף בצערך". נקווה שיהיה טוב

בקיצור, נראה לי שהולך להיות שמח בתיכון. חוץ מהעובדה שקרעו אותנו לגמרי במערכת שעות

מה שבטוח, משעמם לא הולך להיות. חלק ג' מתחיל עכשיו.