קראתי לרגע את הפוסטים האופטימיים שלי, והיה לי קצת קשה להזדהות איתם. אני לא אוהב את הכתיבה שלי שם. אולי אני לא באמת מאמין במה שאני כותב שם.

אני כותב אותם ברגעים של היי, שאני מרגיש טוב עם עצמי. אבל הרבה ממה שאני כותב שם לא הכי נכון.

אני לא כל כך שלם עם עצמי כמו שאתם חושבים שאני.

אני לא כל כך מנסה לשנות כמו שאני מציג את עצמי כאן.

אני לא כל כך מכיר את כל היתרונות והחסרונות שלי.
אני לא כל כך מאמין בעצמי.

אני לא עד כדי כך אוהב את עצמי.

ואני בכלל לא עד כדי כך מעורר קנאה.

אני אוהב לדבר, אני אוהב לייעץ לאחרים, לבקר את ההתנהגות שלהם, להסתכל על עצמי ולהגיד כמה אני שונה וכמה יודע וכמה אני יותר חכם. אני אוהב להיות צודק. אוהב שחושבים שאני בטוח שאני צודק.
אבל אם תשאלו אותי אם אני באמת שמח? אם אני באמת מאושר? אם אני באמת מרגיש קרוב ליעד כמו שכתבתי כל כך בהתלהבות בפוסט שעבר? אני לא יודע מה אני אענה לכם, אבל קרוב לוודאי שזה יהיה רחוק מהמציאות.

די טוב לי בבצפר, למען האמת. כיף שם, כיף בכיתה, מורים טובים ומצחיקים, נורא מגוון גם. איכשהו בכל זאת הצלחתי להשתחל למקום של זה ששואלים אותו מה היה שיעורים, אני לא יודע עד כמה זה מזיק בשלב הזה.

על פני השטח, הכול לגמרי בסדר. רוב הזמן אני גם לגמרי בסדר. יש כמה דברים שאני אצטרך לפתור.