מציאות אחרת

ההרגשה הורגת,

אני זוכרת שב-2003 עוד שהייתי ביסודי אחרי שאילן רמון נפטר אמרתי הוא מהמשפחה שלי הוא גיבור ויהיה זכרו ברוך.

היום ב-2009 אני רואה את האסון קורה שנית בנו אסף רמון נהרג בהתרסקות מטוס a 16

שאמא שלי אמרה לי חשבתי שהיא צוחקת אמרתי לה מי סיפר לך את השטויות האלה את יותר מידי תמימה.

אמא שלי פתחה את האינטרנט בוואלה וזה היה כתוב בצד האתר במדור החדשות התקרבתי וקראתי

"בנו של אילן רמון נהרג בהתרסקות מטוס"

מזה החרא הזה מלמלתי זה לא מצחיק למה אנשים משקרים!

אחרי בערך שעה הבנתי שזה לא שקר לא חלום זאת מציאות מציאות איומה

בכיתי ובצדק איבדתי עוד בנאדם מהמשפחה שבסך הכל רצה להגשים את חלומו וללכת בדרכי אביו

למחרת הייתה אמורה להיות ההלוויה

אבל במקום זה אני נסעתי ליד ושם עם הכיתה בגלל פולין הרגשתי חרא שלא יכולתי להרשות לעצמי לא ללכת עם הכיתה ולנסוע להלוויה

אבל זה עבר באמצע יד ושם שהיה לנו זמן פנוי חזרתי קצת אחורה וקראתי כל מיני קטעים

הייתה שם מסבירה אחת שדיברה עם הקבוצה על אסף רמון אבל זה הרגיש שהיא אומרת את זה כדבר טבעי שלא השפיע עלייה

ואז הבנתי בקשר למה היא הזכירה אותו התמונה שאילן רמון לקח איתו לחלל שהילד מגטו צייר.

חיכיתי שהקבוצה תזוז וקראתי על הודות הילד הציור לא היה לידו.

זה ילד שרצה להגשים את החלומות שלו והוא הגשים אותם בציור....

היום הייתי בבית משפחת רמון אני מתכוונת לנסוע לשם שוב בקרוב,

לא ידעתי מה להגיד רק כשרונה שאלה אותי דברים עניתי.

זה קורה כל כך הרבה במשפחה שלנו מוות ואירועים טראגיים אבל אני אף פעם לא יודעת מה לעשות במצב כזה או מה להגיד ואיך להתמודד.

זה פשוט הורג

אילן ואסף רמון יהיה זכרם ברוך.אמן.

צליל