עיניים כאלה עמוקות, שאפשר לבהות בהן במשך שעות על גבי שעות, ולא להתעייף. לפעמים, אני מוצא את עצמי מתיישב מול המראה הגדולה שבחדר, ופשוט בוהה בעצמי, בעיניים שלי. נותן להן לסחוף אותי, לרגש אותי, לגרום לי לאיבוד שליטה... הן בצבע כחול בהיר, כמו של הים בשעת בוקר... ומסביב, יש ירוק דיי כהה, שלוקח את רוב תשומת הלב. אני יכול לכווץ את העישונים ולהרחיב אותם בכל עת שאחפוץ, ממש כאילו נולדתי עם משקפי שמש "בילט אין". בצירוף הגבות שלי, האף הסולד, והעובדה שאין לי אפילו טיפה של שחור מתחת לעיניים, אני יכול לעשות הכל. פשוט הכל.
כשמשהו לא מוצא חן בעיני, אני מכווץ טיפה את האף, גורם לעיניים שלי להיראות בוכיות- ומרחיב את האישונים. ביחד, כשעושים את זה כמו שצריך, העיניים שלי גורמות לי להיראות כמו כלבלב קטן, חום, מסכן שכזה. ואף אחד לא יכול לעמוד בפני, אף אחד.
וכשאני רוצה מישהי, זה לא משנה שאני נראה טוב, מעבר לעיניים. ברגע שהיא נתקלת לראשונה בעיניים שלי, לא איכפת לה מהתסרוקת, מהשפתיים החושניות, מהחלקלקות של הלשון ואפילו לא מהריבועים שבבטן. אני פשוט צריך לדאוג לכך שהיא תוכל לבהות לעומק עיניי במשך כמה שניות- והיא שלי, עד שאהיה מסופק שוב- ולא אצטרך אותה יותר.
אני משתדל לבכות לפחות פעם ביום. ברוב המקרים, זה לא בגלל שיש לי על מה. כי, כשיש לך עיניים כחולות, העולם ורוד. זה לא כמו האנשים עם העיניים הירוקות, שלא מבינים איזו זכות נפלה בחלקם- אני, אני מנצל את זה עד תום. אני בוכה הרבה, כדי לשמור על העיניים מצוחצחות, מבריקות- נקיות.... כדי שבמקרה והמילים לא יצליחו לשנכע, אני פשוט אעשה עיניים והמצב יהיה בשליטה.
אז, בפעם הבאה שאני אעשה לכם עיניים, ואתם תפלו בפח... אל תצטערו על זה אחר כך. כי, בסופו של דבר, זו לא אשמתכם. לי יש עיניים יפות, לכם אין שכל.... וביחד, זה שילוב דיי טוב- מה שנותן לעיניים שלי אפשרות לעבוד כל פעם מחדש.
(עכשיו את מבינה, גלי?)
שוּש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
