עדיף לחשוב קדימה על מחר מאשר מה שהיה היום... סיימתי את היום עם בערך 600 קל'. אסון. מחר רוב היום אני לבד אז אני אעשה כמו אתמול... צום עד שאני אוכרח לאכול. בהצלחה(?)
אני בשעה ה-21 לצום שהתחיל בספונטניות מוחלטת אתמול בערב. ברוב טיפשותי חזרתי הביתה אחרי יום שלם בחוץ במקום ללכת ישר למקום אחר. אמא ישר מנדנדת.."בואי תאכלי לפני שאת יוצאת שוב" ואני בתשובה "כבר אכלתי היום"... "לא אכלת מספיק! רדי לאכול" מאיפה לה כמה אכלתי היום?! זה לא כאילו שהיא פה לבדוק אותי. כוסעמק, הלך על ה24 שלי\:
אז ככה. בימים האחרונים (יותר לכיוון שבועות..) אני לא רואה צורך לעדכן פה. כי בתכלס? אני כמו תמיד סופרת קל' ומשתדלת לא לעבור את ה500 קל' ליום, ויש ימים שאני חורגת אבל מפצה על זה יום למחרת. לא יודעת למה, אבל נראה כאילו שהמוטיבציה שלי באדמה והראש שלי דיי קרוב לשם. אני כבר לא מנסה להרעיב את עצמי והאמת היא שזה מוזר לי. אני יושבת מול המחשב וסוג של כועסת על עצמי שאני אוכלת.. אבל לא עושה עם זה שום דבר. ממשיכה לאכול. כאילו כלום. הקטע הוא שאח"כ אני עומדת מול המראה ובוכה על השומנים שלי. בוכה ובוכה... והולכת להתנחם באוכל. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. נסכם בזה שני שמנה? כרגיל. שמנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
