וזה חוזר, הכל מתחיל מההתחלה.

פעם כל כך השתוקקתי, נזקקתי.

תמיד חיכיתי לרגע שילכו ואוכל להתייחד עם המשקל ולראות כמה ירדתי.

היום, אני כל כך מפחדת מהמשקל והמחשבה של כמה עליתי.

הבדיקות מכריחות אותי להפסיק לאכול וזה מרגיש כל כך טוב.

אני רוצה לישון או לצאת מהבית, להסיח הדעת מהאוכל ומהחיים.

לילה, פשוט שיהיה לילה.

שיהיה חושך, חושך תמידי, חושך לעד. לתמיד. עכשיו.