יום אחד, גם השמיים יקרסו.

 ובכן, היינו גם היינו בטיול שנתי מתיש אבל כייפי שהתקיים בימיי שלישי עד חמישי.

אז ככה:

-יום ראשון-

 הלכנו, הלכנו, ואז הלכנו לשחייה לילית ולישון. בערב הייתה מסיבת ריקודים, וישבנו עם הבנית שהחליטו שאני כוס [כוסית XD], ניקול ציצי [יש לה וואחד מטען], גבריאל גמד [הוא נמוך], ורוי כורדי [הוא טיפש]! הצטלמנו והלכנו צחוקים! D:

כמובן שבלילה הבנים התכוונו לצייר ולמרוח ריר על כל מי שישן, לכן החלטנו לעשות משמרות. [אוהל 11 ד"א].

אני ושקד היינו הראשונות לשמור. אז שמרנו בזמן שכולם ישנו. וכן, צדקתי, המון בנים נכנסו לחדר בזמן השמירה כדי לבדוק אם אנחנו ישנות. אחרינו היינו צריכות להעיר עוד שלוש בנות, ולמרות הנסיונות הרבים לעשות כן זה לא הצליח. אז נשארנו לשמור כל הלילה, ויצא שלא ישנו.

-יום שני-

בבוקר היה מסלול דיי קשה, שלא יכולתי ללכת, אז נשארתי באוטובוס עם ניקול, שקד, דניאל, ועוד מורה שנשארה כדי לשמנור עלינו.

שקד התייבשה, לכן נסענו לבית החולים והמורה לקחה אותה לאינפוזיה. בנתיים אני וניקול קנינו בחנות מזכרות שרשרת חצי-לב חדשה, וגם, אכלתי פיצה.

נסענו לחוות חיות, הצטלמנו, ועשינו שטויות. המון שטויות. [ניקול חחחחחחחח]

ירדנו לספסל כלשיהו להתאוורר, ויצא שנרדמתי. הם עזבו אותי לבד ישנה על הספסל כמו הומלסית וחזרו לאוטובוס. כעבור שעה וחצי שישנתי, הם החליטו להעיר אותי. מה זה להעיר. ניקול ודניאל באו, זרקו לי את התיק והפלא, לקחו את המשקפיי שמש והלכו לאוטובוס.

כעבור עוד כמה זמן, מדריכת סוסים באיזור החליטה להעיר אותי בצעקות -"מה את הומלסית?!"

חזרתי לאוטובוס עצבנית ביותר ונסענו להרצאה על הדרוזים ולארוחה דרוזית, שיותר מאוחר התברר שגם היא לא הייתה כשרה. [מזל שאני צמחונית].

-יום שלישי-

הלכנו לכמה מקומות "מעניינים" ובלה בלה בלה לא מעניין וחזרנו הביתה סוף סוף.

***בלילות היה קור כלבים!

תמונות:

ביום הראשוון.:

עמירם ואני באוטובוס.

ניקול ואני

אני וורוניקוש

אני ובר סבג

נסטיה ואני

אני לייד המנזר 0.0

אני ברוח XD

אהבה שנולדה מחדש, שהייתה בעבר, ופלשה להווה.

אהבה שהוותה חלק גדול מהחלק הקטן שבה היא התקיימה.

אהבה שבה כל הסיכויים וההזדמנויות התרכזו בנקודה אחת שחיברה בין שתי לבבות.

אך האהבה הזאת, לא שייכת רק לאחת. בין כל הלבבות היה משהו משותף, אותה אהבה.

חברות עצומה.

חברות שהייתה והמשיכה להיות בקשר חזק מכל הרגשה אי פעם.

קשרי דם לא אמיתיים שזרמו בכל חלקי הגוף.

קשר שלא יתנתק לעולם.

אך בחברות הזאת אין הפכים, זה חיסרון.

תחרות.

תחרות קשה.

ריצה וריצה ללא עצירות, ריצה בין מכשולים ושקרים.

שקרים ושקרים.

שקרים שנוצרו ע"י פיתויים מעבר לכל קשריי החברות שאפשר לצור.

תחרות שבה יש מנצח ויש מפסיד.

הפרדה, הפרדה מוחלטת.

3 ימים של הפרדה.

3 ימים של מרחק ואי וודאות מוחלט.

ואז, אז התערבבות.

כל הדימויים התנפצו.

אשליות התפוגגו.

ענן קטן של אושר שהיה מרחף מעל הראש ברגעים גדולים של הצלחה, גם הוא ברח.

האהבה נשברה, נשברה לרסיסים קטנים, וללא שמץ של חוצפא או חרטה זרקה אותם היישר אל תוך העור החשוף,

היישר אל הבשר מלא התאווה לרגש, בדיוק באותה נקודה שבה תופסים חזק אחד את השני.

בלב.

נעלמה האהבה. הרגש נשאר. שואלים "ומה החברות?"

פסק זמן, שתיקה.

אם תלך האהבה, ותלך החברות, מה הרווח? האם הרצון הוא שני מפסידים במלחמה אחת?

טעות. הלכה האהבה, נשארה החברות.

מדברים, מדברים וחושבים. חושבים על חשיבות.

טועים בפנייה ימינה, פונים שמאלה.

חברות תמיד תשאר.

בגידה?

לא בגידה.

חוזק, אומץ. הרגשה חזקה. הרגשה בעורקים, ובכי איום.

חברות ואהבה מתנפצות מול העיניים בשבריר שנייה שבה רואים אותם יחד.

לא בגידה, אומץ.

תאווה. רגש. אכזבה.

בכי- שתיקה.

חיבוק חדש. ניצוץ חדש.

ניצוץ קטן שמבעיר איתו אש עצומה, שנגררת ונגררת לנשיקה מסוג אחר.

תאווה חדשה, רגש חדש, שמחה חדשה.

לבטים ולבטים, אי וודאות, חברות, ואהבה.

הכל חדש.

אנשים חדשים עומדים בדלת.

דפיקות חדשות המבקשות להכנס.

שמחה חדשה בעיניים.

אהבה חדשה?