יום אחד, גם השמיים יקרסו.

גורל של איש מת\ אני..

הגורל מתהפך, התקוות מתחרטות,

החיים מחליטים בהם לשטות.

אנשים חשובים שנספו בכאב,

לא הותירו מקום לעוד בכי בלב.

והמוות אותם סוחף איתן, ללא מרגוע,

האנשים שמסביב עומדים דום, מבלי לדמוע.

בתפילות קטנות הנלחשות למען עתיד גדול,

האם תוכל להם לחמול?

בעבר הרחוק עוד יושבים,

ארבעה אנשים חשובים.

שותתים דם, אחוזי אימה,

לא סלחו לנפשם- ולא נותר מאומה.

ובידיעה, שהכאב והסבל,

התשוקה לחיים,

ייעלמו כליל כלא היו,

בעוד כמה שנים.

אנשים חזקים, נחלשים, נתפסים,

במיטות הזרועות בדם המתים.

אהבה שהייתה תתפוגג שם בלב,

כי למי אכפת מלב שאוהב?

וגם שנעלמו מזמן התקוות,

גם התפילה מרטיטת הלבבות,

האם תוכל להקשיב, האם תוכל לשמוע,

תפילה של ילדה, שלעד תמשיך לדמוע?

פוסט זה נכתב לזכר אלי, מומי, אהרון, ושושנה ז"ל שנפטרו ממחלת הסרטן,

ולהחלמתם של חיים ונחמה, שלקו במחלת הסרטן ויושבים בבית החולים הדסה עין כרם.

ישמור אותם האל.