המרדף אחר אהבתך

בדיוק כשאת חושבת שזהו, התגברת, שכחת, אפשר להמשיך הלאה- הוא יופיע.

כל המאמצים שעשית כדי להוציא אותו מהראש, כדי להפסיק לחשוב עליו כל הזמן, להפסיק לתהות מה היה קורה אם לא הייתם נפרדים- הכל יורד לטימיון בשניה שאת רואה אותו.

ונמאס לי להישבר כל פעם מחדש. נמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר ליד כולם ואז לשבת לבד בחדר ולבכות.

כי ככה אני. אני לא יכולה לבכות ליד אנשים. אני לא יכולה להראות שאני חלשה, שמישהו הצליח לגרום לי לבכות. וזה דפוק, אני יודעת. אבל זאת אני.

ולמה אני תמיד צריכה להתאכזב? למה הכל לא יכול ללכת חלק פעם אחת לשם שינוי?

למה הוא צריך להופיע מחדש דווקא כשהייתי כבר בטוחה שהתגברתי עליו ולהוכיח לי שלא? שזה עדין כואב לי, שאני עדיין רוצה אותו למרות שאני יודעת שזאת טעות?

במוצאי שבת הייתי בעבודה. אני עובדת עכשיו בחנות בגדים בקניון. הכל היה מעולה. בבוקר הלכתי לים כרגיל עם חברים ואחר כך אחרי צהריים ירדתי למטה לסיבוב בשכונה עם חברה... היה לי מצב רוח ממש טוב. במיוחד שגם באותה משמרת בעבודה גם חברה שלי קבעה עבודה במשמרת הזאת אז עבדנו ביחד ועשינו צחוקים כל הערב. בדיוק עזרתי לאישה אחת שבאה אם הבת שלה לקנות בגדים ובאתי להוריד לה חולצה שהיא רצתה מהמדף. זה היה מדף גבוה אז עליתי על השרפרף הזה כדי להגיע ותוך כדי שאני מחפשת בערימה את המידה שלה סתם הסתכלתי החוצה מחוץ לחנות ופתאום קלטתי את גיא וחבר שלו עדן עומדים ליד החנות ממול ומדברים עם איזה שתי בנות, התחילו איתן כנראה. ואני רואה שגיא מדבר הרבה עם אחת מהן וגם הביא לה את הפלאפון שלו והיא רשמה שם משהו, כניראה את המספר שלה. פתאום הרגשתי פשוט מחנק בגרון וממש עמדו לי דמעות בעיניים. פתאום נקלט לי בראש שהוא אשכרה התגבר עלי.

ואז עדן חבר שלו קלט שאני מסתכלת אז  הוא כזה אמר לגיא משהו ופתאום הם באו לכיוון שלי ושתי הבנות באו איתם. מהר סובבתי את הראש והבאתי לאישה את החולצה שלה.  היא הלכה למדוד ואני פשוט נשארתי על השרפרף. עם הגב כלפי גיא, עומדת בהלם ומשתדלת בכל הכוח לעצור את הדמעות. חיפשתי בעיניים את חברה שלי שגם עבדה שם כדי לקרוא לה ולספר לה ובדיוק באותה שניה שמעתי את עדן קורא בשם שלי מאחורי. הסתובבתי וראיתי אותו ואת גיא, יפה כמו תמיד, עומדים מאחורי ושתי הבנות מאחוריהם.

"היי..מה קורה?" אמרתי להם וחייכתי בכוח תוך כדי שירדתי מהשרפרף.

"וואלה הכל טוב..מה איתך?" גיא שאל אותי והביא לי נשיקה בלחי וגם עדן.

אני:"בסדר.."

גיא:"מה..את עובדת פה עכשיו?"

אני:" כן התחלתי לא מזמן.."

גיא:"אהה"

אני:"טוב אז אני צריכה לחזור..אז.."

עדן:"כן לא נפריע לך..יאללה ביי"

אני:"ביי" חייכתי להם שוב והסתובבתי למדף וסידרתי כמה בגדים. עשיתי את עצמי עסוקה אבל תוך כדי שהם הלכו הקשבתי להם והילדה ההיא שאלה אותו "מי זאת?" ואז הוא ענה לה  "סתם אקסית"  והם המשיכו ללכת. באותו רגע לא יכולתי להתאפק יותר. פשוט התחילו לרדת לי דמעות.

"סתם אקסית". זה מה שאני בשבילו עכשיו. לא יכולתי לשמוע את זה יוצא מהפה שלו. לא האמנתי. כל כך כאב לי באותו רגע שפשוט לא יכולתי יותר.

ניגבתי את הדמעות והלכתי לאחראית משמרת וביקשתי לצאת שניה לשירותים. כמעט רצתי לשם ושהגעתי פשוט התחלתי להתפוצץ מבכי. כרגיל- אני לא יכולה לבכות ליד אנשים. בכיתי אולי 5 דקות. לא יכולתי להירגע, כל כך כאב לי. הרגשתי דפוקה. אני חושבת פעמיים אם עבר מספיק זמן מאז הפרידה ואם הקטע עם אליאור היה במקום ולא מוקדם מדי בזמן שהוא מתחיל עם בנות על ימין ועל שמאל.

זה לא כואב לו גם? הוא לא מתגעגע אלי? הוא דיבר אלי עכשיו כאילו אני סתם איזה ידידה שלו. והרג אותי לראות אותו ולתת לו פשוט נשיקה בלחי כמו ידיד. זה הרגיש לי כ"כ מוזר אחרי כל מה שהיה בינינו.

פתאום נזכרתי שאני צריכה לחזור לעבודה. שטפתי את הפנים וניסיתי להירגע, שלא יראו שבכיתי. תיקנתי את האיפור שנמרח קצת והסתכלתי במראה לראות שלא רואים שבכיתי. בחיים לא חשבתי שאני יראה את גיא ככה בעבודה בלי הקדמה..בלי להיות מוכנה לזה. לפחות הייתי נראית טוב שהוא ראה  אותי. לבשתי סקיני ג'ינס ארוך כהה וגופייה ורודה ונעלי נייק שוקס בצבע לבן עם ורוד.עשיתי פן ואספתי את השיער לקוקו גבוה. שיראה מה הוא הפסיד. ואני לא מדברת רק על מראה. הוא הפסיד מישהי שבאמת אהבה אותו מכל הלב. שהיה אכפת לה ממנו ודאגה לו והוא היה הבנאדם הכי חשוב לה בעולם. מישהי שהייתה נאמנה לו לאורך כל הקשר ותמכה בו בכל דרך שהיא.

ופתאום הכל נגמר ואני "סתם אקסית" בשבילו.

מתי זה יפסיק לכאוב לי?

מאז אני כל השבוע בדיכאון ורק בא לי לבכות. הייתי קצת מופתעת כשנפרדנו שזה היה לי כזה קל. לא בכיתי כמו שבכיתי על אלירן, לא הייתי בדיכאון כמו שהיה עם אלירן...הכל היה קל יותר ופתאום זה בא לי עכשיו בבת אחת. כנראה שרק עכשיו באמת עיכלתי את זה.

חברות שלי באמת מנסות לעזור ולתמוך בי ולעודד אותי.. אבל אני אצטרך להתגבר עליו לבד בסופו של דבר.

וזה עוזר לי לבלות ולצחוק איתם ואתמול בערב הלכנו למקס ברנר רק הבנות לשם שינוי והיה ממש כיף..הן באמת יודעות לעודד אותי.

יהיה בסדר.