היי =]
סליחה על ההזנחה הקטנה..פשוט השבוע בקושי הייתי על המחשב...
ותודה לכולם על כל התגובות והמחמאות חח אשכרה התחלתי להסמיק כבר כשקראתי אותן =]
מאז הפוסט האחרון (יום רביעי אם אני לא טועה) קרו די הרבה דברים.
ברביעי בצהריים הלכתי לקניון הזהב בראשון עם חברה שלי שלא ראיתי אותה מלא זמן (היא גרה די רחוק ממני).
היה נחמד, ונורא התגעגעתי אליה. לא ראיתי אותה כמעט שנה וכשראיתי אותה פתאום היא הייתה כזאת שונה, בעיקר בהתנהגות שלה.
אני לא אשקר, טיפה התאכזבתי לגלות שהילדה הזאת שאני כל כך אוהבת פתאום הפכה למישהי אחרת לגמרי, אבל לא נתתי לזה להרוס לי את היום.
דיברנו מלא והשלמנו פערים של שנה. זה מדהים כמה שבנאדם יכול להשתנות בשנה אחת מסכנה וכמה דברים יכולים לעבור עליו בתקופה הזאת.
וכמובן שאני לא יכולה להרשות לעצמי להסתובב בקניון בלי לקנות משהו (יש לי אובססיה לקניות כבר) אז קניתי מעיל חמוד בצבע חום עם פרווה (לא אמיתית מן הסתם), צמיד בצבע זהב ממש דק ועדין, תליון כזה שמחברים לפלאפון עם השם שלי וסווצ'ר ורוד טיפה רחב אבל מחמם כזה =]
בסך הכל היה נחמד ושמחתי לפגוש אותה אחרי כל כך הרבה זמן. החלטנו שהפעם לא נזניח אחת את השנייה וניפגש לעיתים יותר קרובות.
אני בספק אם זה באמת יקרה. תמיד אומרים את זה ועדיין יש ריחוק.
ביום חמישי לחברה אחרת שלי היה בית ריק (היא גרה רחוק ממני, בערך שעה נסיעה) אז היא הזמינה אליה כמה ידידים בערב.
מהאנשים שהיו אצלה שאני הכרתי היו 3 ידידים שלי, וחברה די טובה. בגלל שזה היה רחוק ולא רצינו לקחת לשם מונית , אבא שלי הסכים להסיע אותנו לשם.
את הדרך חזרה תכננו שידיד של החברה שלי (שאני לא מכירה אותו, רק היא) שגם יהיה שם יסיע אותנו הביתה.
אז היינו שם והיה מאוד כיף עד שהגיע הזמן שכבר רצינו לחזור הביתה.
באותו רגע גיליתי כמה מנייאקית הילדה הזאת יכולה להיות, וכמה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לסמוך עליה יותר בחיים!
פתאום היא והידיד שלה שהיה אמור להסיע אותנו הביתה החליטו לסוע לבד כי הם רצו לעשות סיבוב או לא יודעת מה ,וזה גם לא עניין אותי ממש האמת.
היא פשוט הפקירה אותי בשביל ללכת עם הבן זונה הזה לסיבוב, כאילו שהיא לא יכולה עשות את זה בהזדמנות אחרת.
ממש התעצבנתי באותו רגע.
בניתי עליה, והיא פשוט דפקה אותי. העדיפה את הידיד הזה על פני ועוד מוציאה אותי מנייאקית בכל הסיפור הזה.
היא עוד העזה להגיד לי "נו אבל מה אכפת לך? אני רוצה להיות איתו לבד למה את הורסת לי".
אני בניתי עליה שנחזור ביחד,והיא ידעה טוב מאוד שאין לי שום דרך אחרת לחזור. לא היה אכפת לה בכלל איך אני אחזור הביתה, העיקר שהיא תעשה את הסיבוב עם הידיד שלה.
ששאלתי אותה "אז מה את מצפה שאני יעשה עכשיו? איך בדיוק את מצפה שאני יחזור?" היא פשוט אמרה לי "תסתדרי, לא יודעת" והלכה.
הייתי בהלם. כל כך נגעלתי מננה ומההתנהגות שלה באותו רגע.
אני לא רוצה לצאת שחצנית או משהו, אבל רק בשביל שתבינו- לי בחיים אף אחד לא היה מעז לעשות קטע כזה. אף אחד.
כל מי שמכיר אותי או שלא מכיר אותי ורק שמע עלי יודע מי אני ומה אני. אני די מוכרת באזור שאני גרה בו וכמעט כולם מכירים אותי ויודעים מי אני ושלא מתעסקים איתי בקטעים כאלה.
אז במיוחד לא ציפיתי שחברה טובה שלי, שאני מכירה אותה כבר 7 שנים, שעשיתי בשבילה כל כך הרבה דברים והיא חייבת לי על כל כך הרבה פעמים שעזרתי לה, שדווקא היא תעשה לי דבר כזה.
שדווקא היא תפקיר ולא יהיה אכפת לה בכלל ממני.
שדווקא היא תעדיף בחור על פני חברה טובה.
ועכשיו אני נזכרת בכל הפעמים שהיינו שומעות שעשו את זה לבנות אחרות היא הייתה אומרת לי "אני בחיים לא אפקיר אותך ככה. זה פשוט מגעיל, איך אפשר לדפוק ככה חברה טובה? אני אף פעם לא יעדיף בנים על פניך. בנים באים והולכים כל הזמן אבל חברה טובה נשארת לנצח" וכל החרא הזה.
עכשיו אני רואה את הפרצוף האמיתי שלה. אחרי 7 שנים. רק עכשיו גיליתי שכל מה שהיא הייתה אומרת זה בולשיט ואני בספק אם רבע מזה היה נכון.
אתם בטח חושבים - "נו אז היא סה"כ הבריזה לך, לא היה לך איך לחזור, אפשר לחשוב."
עזבו את העובדה שזה כן כזה סיפור כי לעזוב את חברה שלך בעיר אחרת במרחק שעה נסיעה מהבית שלה, לבד, ב-4 בלילה, בלי דרך לחזור הביתה זה דבר שפשוט לא עושים. נקודה. לפחות מבחינתי.
מה שעוד יותר מעצבן אותי זה העובדה שזאת היא.
שהיא העזה לעשות את זה אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו חברות. אחרי כל הטובות שעשיתי בשבילה. כל הפעמים שעזרתי לה ושהגנתי עליה.
כאילו מה? , היא יודעת להיות חברה טובה שלי רק שהיא צריכה אותי?
הרי היא יודעת להיות חברה טובה שלי שהיא רבה עם מישהי, ואז ישר היא קוראת לי כדי שאני אטפל בזה. כי מי יגע בה שהיא לידי?
והרי היא יודעת להיות חברה שלי שהיא רוצה לצאת איתי למסיבות, להכיר בנים, לעשות צחוקים.
והיא יודעת להיות חברה שלי כשהיא רוצה שאני אעזור לה במשהו, שהיא צריכה ממני איזה טובה.
אבל פעם אחת, פעם אחת מסכנה שאני צריכה אותה, שאני מבקשת ממנה משהו קטן, ועוד משהו שהיא הבטיחה לי ונתנה לי את המילה שלה, עכשיו פתאום היא לא יודעת להיות חברה שלי?
מה קרה, עכשיו היא לא צריכה אותי לרגע אז זהו,לא אכפת לה ממני?
זה פשוט מגעיל אותי. כמה מנייאק יכול להיות בנאדם?
אבל לא נורא, עכשיו אני יודעת לא לסמוך עליה יותר. לא לבנות עליה ולא לקחת שום דבר שהיא מוציאה מהפה ברצינות.
אני שמחה שלמדתי מי היא עכשיו ולא מאוחר יותר.
מעכשיו למילים שלה אין שום ערך מבחינתי. אם היא מבטיחה דברים ולא עומדת מאחוריהם אז עכשיו אני אלמד פשוט לא לקחת אותה ברצינות ולא להאמין.
מסתבר שאצלה מילים הן פשוט לא יותר מסתם מילים.
בסוף אחרי שהיא נסעה הייתי כ"כ עצבנית. לא ידעתי איך אני אמורה לחזור עכשיו הביתה.
כל מי שסיפרתי לו מה היא עשתה היה פשוט בהלם ממנה. הילדה שהיינו אצלה הציעה לי לישון אצלה ולחזור הביתה כבר למחרת בבוקר, אבל בסוף אחד הידידים שלי שהכרתי שם שהיה לו אוטו הסיע אותי הביתה (למרות שזה בכלל בכיוון ההפוך שלו).
אני לא יודעת איך הייתי חוזרת הביתה אם הוא לא היה שם.
למחרת בבוקר היא התקשרה. רבתי איתה והכי עיצבן אותי שהיא אפילו לא ביקשה סליחה! היא עדיין המשיכה להצטדק ואפילו לא אמרה לי שהיא התחרטה.
אני יודעת טוב מאוד שהיא מבינה איזה זבל היא יצאה, ואיזה טעות היא עשתה באותו רגע. ולמרות שהיא מבינה היא עדיין עושה כאילו הכל בסדר והיא לא עשתה שום דבר רע.
היא יודעת מי אני והיא מכירה אותי טוב. היא יודעת איזה אגו יש לי ואיזה כבוד עצמי יש לי. היא יודעת שעד שהיא לא תתחנן לסליחה זה לא יעבור לה.
ויותר מהכל היא יודעת שהיא עשתה טעות כי היא צריכה אותי ולא ההפך, ואני רוצה לראות עכשיו כמה זמן ואיך היא תצליח להסתדר בלעדי.
ביום שישי בערב הייתי בדאנס בר עם גיא וכל החברים שלו. לידיד טוב שלו היה יום הולדת אז הם יצאו עם כל החברים והידידות, וגיא רצה שאני אבוא איתו.
דווקא התאים לי לא לצאת עם ידידים שלי כדי לא לראות אותה וכדי שלא כל שנייה כל העולם ואישתו ישאל למה אני והיא לא מדברות.
היה לי טיפה מצברוח חרא עדיין אבל החלטתי לצאת ולשכוח מזה.
לבשתי חולצה ארוכה בצבע לבן ,מהאלה המעוצבות, עם מלא אבנים נוצצות וזהב וכל זה..ג'ינס ונעלי סירה לבנות עם עקב מעץ 10 ס"מ.
גיא אסף אותי מהבית ונסענו ביחד. היה נחמד וזה באמת עזר לי לצאת מהמצברוח המגעיל שהיה לי...
תמיד שאני עם גיא לא משנה כמה אני בדיכאון- ישר הוא יצחיק אותי ויעשה לי מצברוח טוב.
אני פשוט מאושרת שזכיתי להיות עם מישהו כמוהו ,שאוהב אותי ותומך בי בכל מצב. אני כל כך אוהבת אותו וזה פשוט נהיה חזק יותר מיום ליום.
דרך אגב, עוד מעט יהיה לנו חודשיים =]
היום בבוקר (שבת) גיא בא אלי ונסענו לבית קפה בטיילת בת"א.
שהוא בא אלי עוד לא הייתי לבושה והייתי רק עם מכנס פוטר בצבע תכלת וחולצה אפורה שישנתי איתם.
ישבנו טיפה בחדר שלי ואז התחלתי להתארגן , והתלבטתי מה כדאי ללבוש אז הוא החליט שהוא יבחר לי.
ירדתי למטה שנייה ושעליתי חזרה לחדר מצאתי אותו מחטט לי בארון, ובוחר לי מה ללבוש...אחרי כמה שניות הוא צעק "מצאתיי"
אמרתי לו "אני מקווה שבחרת לי משהו יפה" והוא אמר לי "אל תדאגי..מבחינתי זה מושלם"
אני כולי הסתקרנתי מה הוא בחר לי וכבר רציתי לראות מה זה...ואז הטמבל הזה שלף לי מהארון חוטיני אדום.
ואני פשוט התחלתי לצחוק כמו מפגרת.
אחר כך בחרתי כבר בגדים בעצמי, כי רק עם חוטיני אדום אני לא יצא...
אז בסוף לבשתי טוניקה אפורה עם חגורת בטן שחורה וטייץ שחור. אם יש דבר אחד שאני בטוחה לגביו- גיא בחיים לא יהיה הסטייליסט שלי יותר =].
אחר כך נסענו והיה ממש כיף ביחד. הסתובבנו עד הצהריים ואז חזרתי הביתה כי דודים שלי באו אלינו אז אמא שלי ביקשה שאני אחזור.
וזהו לבינתיים. כבר 6 וחצי בבוקר עכשיו ואני יושבת על הפוסט הזה שעתיים ולא ישנתי כל הלילה...אז ניראה לי שאני ילך לישון קצת עכשיו =]
שיהיה לכולם שבוע טוב.
אוהבת מלאא מלאאאא
המתבגרת.
***עריכה***
סידרתי עכשיו את המגירות בחדר (אחרי שבועיים שמא שלי מבקשת ורק עכשיו היה לי כוח לזה) ומצאתי שם את הברכה שהחברה שרשמתי עליה בתחילת הפוסט רשמה לי ליום הולדת של שנה שעברה...
קראתי אותה ופשוט נגעלתי מהצביעות.. הבאתי לכם פה רק חלק קטן ממנה רק שתבינו איזה שקרנית, כפוית טובה וצבועה היא-
זאת את שניגבת את דמעותיי כשבכיתי,
זאת את שהרגעת אותי כשכאבתי,
זאת את שצחקת איתי כשניסיתי לשכוח,
זאת את שלא וויתרת גם כשאזל לי הכוח,
זאת את ששמרת כשלא הסתכלתי,
זאת את שהזהרת כשאת ליבי נתתי,
זאת את שנתת לי כוח בזמן חולשה,
זאת את שאליה פניתי בזמנים של בושה,
זאת את שהיית איתי כשהייתי עצובה,
זאת את שהיית איתי כשהייתי צריכה,
זאת את שאני סומכת עליה בעיניים עצומות,
זאת את שאני מספרת לה את כל הסודות,
זאת את שנשארת לצידי כל החיים,
זאת את שחלקה איתי את הרגעים הכי יפים,
זאת את. תמיד רק את. חברה אמיתית. שתמיד מצפה פשוט להיות שם בשבילי.
עכשיו אחרי שקראתם את זה אולי תבינו איזה קשר חזק היה בינינו ולמה כל כך נפגעתי ממה שהיא עשתה.
לילה טוב.